חלקי מילים

כשהולכים למרכז הכרמל בחושך יש קטע קטן שבו הצל נמצא מאחור ואי אפשר שלא להרגיש שמישהו עוקב אחרי ובכל זאת. נעים זה לא.

שינויים ותמורות בחייה של מותרת:

מזמינים אותי לאיטליה ואני ממש, אבל ממש, שמחה.

כמות הזיונים יורדת פלאים ואני לא נלחצת, אני לא נלחצת.

חצאי מגשי אוכל הולכים לפח ואני לא מאמינה שזה יכול להיות כך.

והשוס הגדול מכולם: הולכת לבדי (!) למאי מרקט. כולל החניון. ופוגשת שם בביקור אחד שלושה אנשים. יקרים. 

שומעים שאני מרוצה מהחיים?

ולפני שאני נוסעת תלאביבה אני מתלבטת אם להשאיר זיפים כדי לתת חוויית משתמש כזו או לגלח ואז אחרת ורק מי שמכיר אותי ידע מה לא הגיוני בצילום. 

ליחשושי הזמנת שני מקומות במסעדה ואני יודעת שלא בי מדובר ומשתבללת בערב וחולמת בלילה ששונאת אותו ובבוקר קמה רפויה יותר ובערב הבא כבר לא אכפת לי עם מי ולמה הצורך הזה לפלרטט ולכבוש או להכבש או להרשים כשטורח לספר רבות כמה נעים ונוח מה שיש ביננו. אני פתיה או פותה או כל שם גנרי אחר, אבל הרי זה מתעכל לי בסופ ויורד במורד הושט ואני יכולה להכיל הכל כי יש לי חיבוקים אינסופיים ומגע רב ונעים ומתאים וזיונים ושעות של מנוחה נטולת הצקות ותובענות אפסית ועוד כל מיני נילווים שמנעימים את לילותי ובקריי, אז מה משקל הבליינות הזו שלו? קטן. או שאני קטנה. וכך, בלופים אינסופיים, אני אחיה את חיי. והכי הכי חשוב - הבויילר תוקן וחודשו שעות האמבטיות והתמונה, גילוי נאות, היא מאמבטיה בבית הקודם קודם שלי. 

באחד הלילות הבודדים בהם לא נרדמתי לפני זה שאני מנעימה לו בגב התחשק לי כל כך סנדויץ מפואר, צרפתי כזה, חצי באגט, המון חמאה, שינקן מעושן, בייקון, חסה, אמנטל, ראיתי אותו ונרדמתי כל כך טוב עד כדי התעוררות עם שעון מעורר! אני!

הערב הזדמנה לי הזדמנות לשנע באגט אחד מחיפה תל אביבה. 

אהבה.

בשיחת טלפון לא צפויה אחרי יותר מכמעט שני עשורים, כשהוא אומר לי שמה שהוא זוכר זה שאני נעימה, נוחה, מסתפקת ושמחה במה שנותנים לי, לא מציקה, ועוד כמה מחמאות מהאגפ הזה, אני מחבקת את האסימון שנפל ומבינה שאלו הן חוזקותי. זה עושה סדר ומפשט ה-כל. 

ואת זה למדתי בשישי שאני ממש מחבבת, אחד מתחת לשרטרז. הירוק. 

בין להצטיין לבין להיות בראש של מישהו לקבל כרטיסים להופעה של שלמה ארצי, אני מתענגת על מי שאני.

שבת נינוחה ונעימה עם אהבה צחוקים עיתונים ומיני מאכלים.

תמונות מהעבר שממתינות לי לקבלן מזכירות לי איך הייתי ועוד אהיה.

'בא לי. שתדעי'

ההודעה ממנו מגיעה בול, אבל בול בזמן. אני בין מרק עופ אחד למקורננים לבין אינסופ עבודה לבין חתוליים מוזנחים לבין נקיון הבית לפני בואה של העוזרת הנהדרת לבין ירידה במשקל לבין נשנושי קבנוסים לבנבנים לבין בית שהוא צימר לבין מי שמראה לי איך משתהים בכוונה במענה לווטסאפים לבין מי שמחזיק צילומים שלי מהעבר לבין מי שמאחל לי סופש גשום לבין דייט שבועי שאינו אבל הוא כל כך טיפולי. 

מקום השראה בבית לחם הגלילית, מומלץ.

בסופ לא

תל אביב

וכן בחירות שלי

ואני איכשהו לא שקטה

חבר למן מסע כזה בחורפ