לפני 3 שנים. 23 במרץ 2021 בשעה 15:56
בבית הספר של ילדי
מצביעה
מוצפת בזכרון אחד לכל ילד ובאחד עבורי
שיחה עם מחנכת פרוסית נוראית ויועצת שהיא אמא לתינוק בן שנה ושתיהן מסבירות לי על נחיצות גבולות ולי רק יוצא לספר שזמן האיכות שלי עם בני מתמקד בימים ההם בצפיה משותפת בנרקוס וחוטפת בעיטה מתחת לשולחן מהאקס בעל
זכיה במלגה לשנה בטכניון, שלא היא הענין, אלא כמות המחמאות שמדוברות שם וכל מה שאני מצליחה זה רק שירעדו לי הברכיים מרוב גאווה
והיום, כשמלא מלא אנשים באו להצביע בדמיוני אני מובלת עם שרשרת וקולר וחזה חשופ בגאווה וכל הקהל הזה מפנה דרך למעברי, כמו ים סופ
