לפני 9 חודשים. 11 ביולי 2023 בשעה 17:23
על אפ כל החברים והחברות, בסופ, נשארים שם תמיד לבד. מנסה לדמיין גיוס המוני, וזה דמיוני.
אני מתיישבת אדומה ומתנשפת בקצה המדרגות המזויינות, מקללת את כל מי ומה שאפשר, ואז מתחילה לבכות. כמו קטנה קטנה שמתפרקת. מההבנה שאני אולי שוגה, אבל שברור לי בעצמות שאני חייבת לעשות את מה שעושה. למזלי יש בסביבה יצור כה מתוק עד שהבכי הופך לצחוק כשהוא מושך אותי בכח ולוקח אותי לטיול.
