לפני 4 שנים. 13 ביוני 2019 בשעה 5:14
שוב מליון מילים מתרוצצות בראש ואין לי את המקום הנכון לשפוך בו אותן.
כאן זה כאן. עם היתרונות והחסרונות של כאן.
רציתי לכתוב לעצמי כדי שלא אשכח, את ה'תבואי בלי חזיה' שבדיוק כמו הפניה הכה ארוכה שקיבלתי הבוקר, צירופי מילים נפלאים, פניה כה אישית, שטעמה כטעם הבלי-חזיה.
כולנו משתעשעים כאן בחומר דומה. כל שולט אמר ויאמר לכל נשלטותיו דברים דומים. אין כאן אשליה. הרצון להיות האחת והיחידה, מתנגש עם ההבנה שגם כשנאמרות לי מילים שנאמרו במקומות אחרים, הפעם, ממש, הן נתפרו בול-לי.
אז בלי חזיה הגעתי נבוכה כל כך ועוד לטייל בחנות שטופת אור הצלחתי. כי רציתי לרצות. כי כזו אני, טובה בקטנות. איכותית.
והערב אהוד ישיר לא רק לי ולא בפעם הראשונה
ואני אהיה שמחה ומאושרת