לפני 5 שנים. 8 ביולי 2019 בשעה 5:12
מנסה להסביר את הנקודה של ליל אמש
ואין בה פואנטה מלבד עצם תחושת חרמנות שאיתה נרדמתי וכמותה לא ממש זוכרת זמן רב.
אני כן מכירה את התחושה הזו שהגוף מדבר בשם עצמו, אבל לא דרך נקודה אחת שחברה לשניה מסויימת והרימה אותי. והרדימה גם.
והבוקר ארבעים וארבע דקות נסיעה לעבודה
ריס בעין
ריס שאמורים להעיף ולבקש משאלה
ריס שנתקע
ואני בכלל מעדיפה
משהו אחר בעין, או לפחות במרחק אפס מהעין.
בוקר מצוין.
