לפני 4 שנים. 25 באוגוסט 2019 בשעה 4:53
נרדמת לא נרדמת עם משהו שראיתי גם כשהייתי בלי משקפיים, וזה מעט מאד וגם המון.
מבינה שאני לא מבינה כלום וזקוקה להדרכה או יד מכוונת. פשוט יד שתושט ברגעים בהם אני נתקעת ומטפסת גבוה ועקום. זה אפשרי ועם כוח חילוץ מתאים אפשר יהיה לא להתדרדר אלא להתרומם.
מסיטה את המבט לרגע בכביש ושוב קולטת כמה מהר אני נוסעת. איזי. אומרת לעצמי. לא ממהרת לשום מקום. לאט הכי טוב. בשקט בשקט שר שלמה ארצי, נכנס לליבך ומוצא לי שם איזה מקום.
יוצאת מהאוטו בדרך למשרד וקולטת שאיכשהו החיבור בין התחתונים שבחרתי למכנסיים היחידים שהשארתי אצלו, מייצר החלקה נוראית. המכנסיים פשוט זולגות ממני וזה טכני לחלוטין.
נכנסת למשרד וארבע בנות ביחד, בו זמנית, אומרות לי שאני נראית מכווצת ואני עונה 'הכל בגלל התחתונים' ומתפקעות מצחוק ופירגון.