לפני 5 שנים. 31 באוגוסט 2019 בשעה 7:48
איך אני פועלת בחוסר הגיון כשאני על הרצפה ועושה כל מה שנאמר לי?
ממתי הגיוני לי לשתוק כשמשהו מציק?
כשבבוקר שבת אני מתרכזת כה יפה במה שנתבקשתי לעשות, ועל אף הצריבות אני ממשיכה ונהיית ילדה טובה, עד שזה לא אפשרי יותר וכשאני מתרוממת בהתחלה עוד חושדים בעוזרת הבית ובחומרים הקשים בהם משתמשת, אבל אחרי שטיפה מתבהרת התמונה ועקיצות ונמלים מתחברים לסיפור אחר.
ואני חוץ מלנסות להתעלם מהצריבה והכאב, מנסה לחשוב איך היה נראה המשך הבוקר אלמלא הן.
