לפני 5 שנים. 9 בספטמבר 2019 בשעה 6:45
יכולתי להיות במערבולת כה גדולה אתמול
והוצלתי על ידך ועל ידך גם.
מוקירת תודה על היכולת להשען. ולהתחכך גם.
ועל הספירה עד 83 גם.
ועל השטיח שלא נסרג במיוחד לי גם.
ועל דמעה קטנה אחת הכי גם.
בבוקר אני מגיעה כל כך רגועה לעבודה, אחרי המון המון זמן. יש כאן מסורת של ישיבת בוקר של סיפורי ארועי היום הקודם, במשתתפים: חבורת הצוות שלי, ואני לא מאד מתחברת. להם יש סיפורי ילדים ובעלים ולי אגפים אחרים. היום השתלבתי. זו הרגיעה שאיפשרה. שמחו כל כך בחברתי. ואפילו במקרה הבוסית ואני בלבוש תואם שגרפ הרבה צחוקיאדה.
