לפני 5 שנים. 29 בספטמבר 2019 בשעה 16:27
בראש השנה הזה עם כל תפזורת ה'משפחה', ובעצם בשישי שקדם לו
הבנתי, זאת אומרת הרגשתי, שאין לי בית.
בגדול אפ פעם לא היה לי. לא תחושה רציפה וברורה. יש, היו ויהיו רגעים שכן. בבתים שונים. אין אחד.
אתמול, כשנחתי בצהריים במיטה, וכשהבאת כרית כדי שיהיה לי נוח שם, היה רגע שכזה.
גם בבית שיש לי מפתח אליו ומכנסי-בית מחכים, יש רגעים כאלו.
וגם בביתי שלי. על כורסתי. והיום לרגע כששני זאטוטים מציצים מעבר לראש שלי, וברקע שקיעה ופקקים של ערב חג, גם. רגע קטנטן.
