לפני 4 שנים. 30 בדצמבר 2019 בשעה 10:35
היא כותבת לי
'הלב הוא בן זונה מניאק כי אין בו מאזניים ראויים' וזה בול.
זה תופס אותי ביום הדרכה ואין שניה לחשוב ולבלבל לעצמי במוח או בלב, ומבינה שבכלל אין מה כי אין מה כי אין.
כשמגיע תורי להציג משהו, אני שומעת קול שאינו אני. צרוד. נמוך. לא כאילו, פשוט יוצא ממקום אחר. וזה לא מבלבל אותי בכלל. מסיימת אחרי שסחפתי בצחוקים הרבה אנשים שהגיעו קפוצים הבוקר. יוצאת למרפסת, אויר של אחרי גשם, שתי כוסות זירו ועיניים נוצצות.
