לפני 4 שנים. 28 בפברואר 2020 בשעה 7:23
למביני ענין בלבד:
אני בין המתנה לניתוח (לא שלי) לבין לוויה (באחת, מול הים), עם עיתוני שבת וזירו וצחוקים שעוד שניה מסתיימים כי מתחיל להמאס להמתין וכי השותפ הסובייטי לחדר סוגר כל הזמן אצ החלון שאני פותחת.
סודוקו קל לפעמים לא קל לי באמת, וכשאני מפצחת אותו אני מרוצה וממשיכה לבניוני, ושם - רגע מכונן של ראיה אחרת, כאילו, בעצם לא כאילו, ממש הבנתי את מה שזה שלימד אותי רואה. שלב מתקדם של ראיה. ואני הרי כה קצרת ראיה, אבל הנה, עליית מדרגה.
