לפני 4 שנים. 5 במרץ 2020 בשעה 16:46
ממצב של רביצה מוחלטת להליכה נמרצת, רק בזכות שמשכנו את עצמנו בכח.
אני עם אזניות של אייפון ולא מסתדרת, עד שנאמר לי לא לדחוף אותן עמוק. כל ההליכה, אני ופוליקר והצל שלי ואני וחלון לים התיכון בקולי קולות, מדמיינת זין שרק נוגע בקצוות. לא עמוק. צועקת שירים ובקושי עומדת בקצב, אין לי מושג מה יש באזניים האחרות. בתים שקטים. סימטאות נהדרות. מדמיינת חיים בבתים של אחרים וחוזרת לנוח ולהתפנקק.
