אני נכנס דרך הדלת.
כבר תקופה שהנפש שלי פצועה, זקוקה לטעינה.
היא יוצאת מהחדר,
השורט הנוח הזה שלך, הגרביים הוורודות החמודות וחולצת טי שלי.
החיוך על פניך מאיר את החדר, כמה חיכיתי.
בכמה צעדים גדולים אני גומע את המרחק הקצר שמפריד בנינו
ללא מילים יד אחת עולה לצווארך ומשם לבסיס שערך
בעוד השנייה מוצאת בקלות את מקומה בתחתית גבך
בתנועה חזקה אחת גופך נצמד לשלי ושפתינו נפגשות.
אני מרגיש את דופק ליבך מאיץ, הדם זורם במהירות לכל גופך.
אני עוצר להסתכל בעיניך, כעת נוצצות ופקוחות לרווחה.
"אני צריך אותך. קטנה שלי."
אני מרים אותך מהאגן, רגליך נעטפות סביבי, ידי תומכות בגבך בדרך למיטה.
במיטה אני מניח אותך בעדינות.
"תתפשטי, שכבי על הבטן." אני מורה ואת מבצעת. מגירה נפתחת.
שולף חבלים, כיסוי עיניים.
"ילדה טובה. תחת למעלה" אני מורה ומחייך למראה שלך מצייתת.
זוג כריות נמשכות ונדחפות מתחת לאגנך. "אם לא נוח לך, צהוב, כרגיל." אני מזכיר את המובן מאיליו.
יד רכה עוטפת את כיסוי העיניים סביב ראשך ממשיכה ואוחזת בידך, מושכת אותה אל אחורי גבך.
יד שנייה נמשכת ומוצמדת לראשונה. חבל נפתח, מלטף את גופך, ומתחיל להכרך סביב זרועותיך.
כריכה אחר כריכה אני מרגיש את גופך נרפה, מתמסר לתנועות המדויקות של ידי.
הידוק קל וסיימתי.
יד מלטפת את דרכה מטה אל ישבנך. כלכך עגול ומושלם.
רגליך נפתחות כאילו מעצמן, חושפות ניצנוץ של רטיבות.
היד מלטפת את דרכה מטה, מרפרפת קלות, בקושי נוגעת, אוספת את טיפות הרטיבות שלך.
אני מסתכל על האצבע הרטובה ומחייך, לוקח אותה אל פניך.
"תטעמי כמה את אוהבת אותי קטנה שלי, תראי איזה ילדה טובה את" אני אומר ונותן לך לינוק את מיציך ממני.
אני צופה בך מתענגת מוצצת ומלקקת.
עם חיוך ענק על פני, ואני חוזר לעבודה.
חבל נוסף מורם, אני תופס את רגלך ומקפל אותה אל הירך.
ליפוף, הידוק. קשירה.
ליפוף, הידוק, קשירה.
החבל נכרך על רגלך.
לוקח ממך את שארית השליטה שנותרה לך על גופך.
ואני, שוקע בפעולה.
רואה את הקשירה תופסת צורה.
מרגיש איך מכאובי היום נמשכים מגופי אל החבל.
נתקעים בקשרים ועוזבים,
לאט לאט מתרפאים.
עובר לרגל השנייה, עושה את אותה פעולה, לוקח שליטה מלאה על גופה.
אני לוקח רגע לעצור ולהסתכל.
את שלי. כולך.
אני מתקרב ומתחיל ללטף את גופך, ידי חוקרות כל פיסה שלך, כאילו זו שוב הפעם הראשונה.
כמה שאת יפה.
אני מתחיל לנשק את גופך, כאשר ידי מגיעה אל ישבנך,
היא מלטפת.
אך פתאום בהרף עין מנתקת מגע,
ואז חוזרת בעוצמה.
גניחה נפלטת מפיך, עורך הלבן נצבע גוון ורוד עדין.
אני מלטף את אזור המכה, מרגיע קלות את הצריבה.
ידי עוברת ללחי השנייה, וחוזרת על הפעולה.
ליטוף, ניתוק, ונחיתה בעוצמה.
גניחה חזקה יותר נפלטת מפיך.
גופך מתפתל במקום אך אני מחזיק אותך בחוזקה.
הרטיבות שבין רגליך מתחילה להתעצם. אני מרגיש את החום קורן מאיברך.
ושוב, ליטוף, ניתוק, נחיתה בעוצמה.
הצבע מתחיל להתכהות.
שוב
שוב
שוב,
עד שישבנך מקבל את הגוון החזק שאני כלכך אוהב.
כמה שהוא יפה לך.
ידי מחליקה מטה אל בין רגליך, נוגעת קלות, מרגישה את הרטיבות,
אצבעי מגששת ומוצאת את נקודתך ובתנועה מדויקת כמי שעשתה זו מאות פעמים, היא מתחילה לנוע.
שולחת זרמים במעלה עמוד השדרה שלך.
אני מרגיש את העונג נע בגופך, פועם מבין רגלייך ומתפשט לכל הגוף בגלים
אני מרגיש אותו נבנה, גדל, נשימתך מתחזקת ואנחות מאיצות,
יד מופיעה סביב צווארך, אוחזת את נשימתך, מגבירה את כל התחושות
אני מרגיש את שרירך רועדים מעידים על השיא שעומד לבוא
ואת גומרת.
אני תופס ועוטף את גופך, מרגיש את העונג שלך בגופי.
אני מתרומם ומתמקם מאחוריך. אני מושך אותך לכיווני מהמותנים,
איברי עומד ומוכן, מתחכך בין רגלייך. בתנועה ארוכה ואיטית אני מחדיר אותו אלייך
מרגיש אותך עוטפת אותי בחום שלך, ברטיבות שלך,
אני מתחיל לנוע, מקשיב לגניחותיך. ונאבד ברכותך.
יד מושטת מתחתייך, מרימה אותך מהמזרון,
מקרבת את ראשך אלי, נותנת לפי גישה לצווארך ולידי גישה לשדייך.
אני מגביר את הקצב, תנועות מהירות יותר וחזקות יותר,
אני מצמיד את גופי אליך ומרגיש את הגל מגיע מבין רגליי
העונג שלי מתערבב עם העונג שלך ומנתקים אותי מהמציאות
כרגע רק שנינו קיימים בעולם.
כל גופי נדרך כאשר אני גומר בעוצמה בתוכך, גלים של עונג טהור עוברים הלוך ושוב בגופי.
אני ממשיך להחזיק בך בזמן שגופי נרגע.
אחרי כמה רגעים אני נשכב לידך.
אני מתחיל להתיר את החבלים, תחילה את הידיים, לאט לאט החבל יורד ומשחרר אותך.
רגל ימין, ורגל שמאל, החבלים מחליקים מגופך ונזרקים הצידה. כיסוי העיניים יורד ומצטרף אליהם.
אני מושך אותך קרוב ומצמיד אותך אלי, מעביר את ידי על הסימנים שהשאירו החבלים על גופך.
עוד מעט הם יעברו, ונחזור לעולם האמיתי
לעולם של קושי דכאונות ולחץ מטריף
אבל עד אז, את עטופה בין ידי
ואני נטענתי מחדש.
.
אולי יום אחד זה עוד יתגשם? מי יודע...
ערב טוב ותודה שקראתם <3
