בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חושב למרחקים ארוכים

מנסה לתפוס מחשבות, לפעמים מצליח, לפעמים פחות.

(תמונות לא שלי אלא אם צוין אחרת)
לפני חודשיים. 22 ביולי 2021, 11:14

**********

כבר חודשים שהדחקתי את התקופה ההיא לפינה. 

סגרתי את כל הרגשות והזכרונות בתוך קופסא קטנה במעמקי מוחי.

נעלתי את כל הכאב שבא אחרי, עם כל האושר שהיה לפני.

 

אבל השבוע, נזכרתי.

לרגע אחד, 

כמה הרגשתי אהוב.

נזכרתי שזה היה אמיתי. 

גם אם זה מרגיש כמו חלום מטושטש מהעבר, 

נזכרתי כמה היא אהבה אותי. 

נזכרתי במגע החם והמלטף. 

נזכרתי כמה אהבתי להחזיק אותה קרוב קרוב. 

כמה הרגשתי שלא משנה כמה חזק אני אחבק אותה זה לעולם לא יספיק.

 

אני יודע שאני מחלים כי הזיכרונות האלה כבר לא מעלים את אותו כאב חד ומשתק. 

אני יודע שאני מחלים כי הכאב הרבה יותר חלש.

ובמקום צער על מה שנגמר, עולה תקווה. 

אני נזכר,

שאפשר לאהוב אותי.

בצורה כה מלאה, אמיתית וטהורה. 

עם כל הפגמים, כל השריטות וכל הבעיות שאני רואה בעצמי. 

לה לא היה אכפת.

אז אני יודע שלא אמצא מישהי כמוה,

אבל אני גם יודע,

שכנראה אמצע עוד אחת, שלא יהיה לה אכפת.

 

והיא תאהב אותי, 

ואני אוהב אותה.

 

**********

 

לפני 3 חודשים. 13 ביולי 2021, 0:56

**********

אני רוצה לנשק אותך. 

במלוא מובן המילה.

 

לא סתם עוד נשיקה קטנה,

אני רוצה לנשק אותך.

 

אני רוצה לאחוז בצווארך ולתפוס בשיערך, 

להצמיד אותך אלי קרוב קרוב.

 

אני רוצה לטעום את תשוקתך, 

להרגיש את נשמתך נעתקת. 

 

אני רוצה להרגיש את דופק ליבך מאיץ, 

כשבמשיכה אחת קלה אני חושף את צווארך, 

ובתנועה מהירה פי יורד אליו. 

 

אני רוצה לשמוע את גניחותיך משתחררות ללא רסן. 

להרגיש את ידייך חופרות בגבי, מצמידות אותי לגופך, 

מחפשות דרך להתקרב אפילו יותר, אם זה רק היה אפשרי.

 

אני רוצה לנשק אותך. 

ולעולם לא להפסיק. 

 

**********

 

לפני 3 חודשים. 7 ביולי 2021, 0:36

********

רוצה לכתוב.

רוצה לכתוב משהו מרגש

משהו סקסי

משהו שיגנוב פעימה

משהו שיגביר את קצב הלב

משהו שיצבוט בנשמה

משהו שאנשים יאהבו

משהו שאני אוהב.

 

אבל כל מה שאני מרגיש, 

זה שאני לא רוצה להיות לבד.

וזה כבר משעמם, לא?

וזה לא יהפוך את הלילה לפחות קר. 

זה לא יעשה אותי פחות עצוב. 

זה לא יגרום לי להרגיש נאהב. 

 

לא רוצה בדסמ. 

לא רוצה סקס. 

לא רוצה כלום. 

 

רק רוצה לחבק אותך שוב.

**********

 

לפני 4 חודשים. 12 ביוני 2021, 21:40

**********

 

לפעמים,

כשהעיניים נעצמות.

אני מאבד שליטה על המחשבות, 

הזיכרנות מתערבבים עם החלומות. 

ואז, לרגע אחד קצר,

אני שוכח שזה נגמר. 

ואני מרגיש את חום גופך עלי,

ואת רוך שפתייך על פני. 

הלב מתרחב מייד,

מתמלא אהבת עד. 

 

לפעמים, 

כשהעיניים נפתחות,

אני מאבד שליטה על הדמעות. 

המציאות מתערבבת עם הרגשות. 

וכל מה שאתה יכול לעשות זה לפרוק ולקוות.  

לקוות שתמצא. 

אבל בנתיים, ממשיכים עם השגרה. 

כי אי אפשר להפסיק לחיות. 

 

**********

 

אל תדאג,

גם אתה, תקבל פרח. 

כמה נפלא

שגם באופק שלך

יש ספינה

 

 

**********

לפני 9 חודשים. 3 בינו׳ 2021, 21:01

**********

 

מגע.

מאז שאני זוכר את עצמי, היתה בי כמיהה למגע. 

מאז שאני זוכר את עצמי, לא היה לי כמעט מגע.

מאז שאני זוכר את עצמי האמנתי מעומק ליבי שהמגע שלי לא רצוי. 

מאז שאני זוכר את עצמי לא רצו לגעת בי. 

עד היום קשה לי להאמין. 

אני זקוק לאישור מובהק שהמגע שלי רצוי. 

וגם אחריו, אני מפחד שהמגע שלי יפגע. 

בגלל זה, כשאני מקבל את האישור, 

אני נוגע.

מחבק.

מלטף.

מנשק.

כמה שאני יכול, כמה שיותר,

כי אני יודע שתיכף זה יעלם. 

אני עוצם עיניים ומרגיש.

מרגיש את החום שלה, את הדופק, את הנשימה.

אני מרגיש את החום עוטף אותה. 

אני מרגיש את ההשפעה של המגע שלי, 

כמה הוא נעים ומרגיע.  

איך כל הכאב והדאגות שלה עוזבים את הגוף שלה. 

ואני מרגיש...

טוב.

לשם שינוי. 

חבל שזה תמיד נגמר, ועובר. 

אבל עד לפעם הבאה,

תודה. על הכל. 

פשוט תודה. 

 

**********

 

לפני 10 חודשים. 22 בנוב׳ 2020, 21:01

 

 

אני חולם על למצוא אותך. 

לראות את הניצוץ שבעינייך כשאת מביטה בי. 

לאחוז בידך ולמשוך אותך אלי, 

להצמיד את גופך כנגדי, לתת לידיי לעטוף אותך. 

אחת בגב התחתון ואחת על העורף. 

להריח אותך. את הבושם הקבוע, השמפו שאת אוהבת, 

להרגיש את חום גופך קורן ממך אל החזה שלי, 

מחמם לי את הלב. 

היד עולה לבסיס שיערך, ומושכת. 

מבטך עולה אלי וגניחה חנוקה נפלטת מפיך. 

שפתייך נפתחות קלות בציפייה ועינייך נעצמות. 

אני מחכה כמה רגעים, צופה בגופך מגיב. 

רוצה, דורש, מחכה. 

ואז, שפתיי פוגשות את שלך. 

נשיקה מלאה אנרגיה טהורה, 

תשוקה ולהט. 

וכשהיא נפסקת, אני מביט שוב לתוך עיניך. 

לחדר, קטנה. את שלי עכשיו.

 

 

 

 

לפני 10 חודשים. 21 בנוב׳ 2020, 17:15

 

הטמפרטורה יורדת,

הגשם מתחיל לדפוק על החלון,

באופק סופת ברקים מאירה את השמיים בסגול. 

החדר קפוא, ואת מחכה לי במיטה,

עם הפוך ואלף הכריות. 

את מזיזה את השמיכה, חושפת מחסור סקסי בבגדים, 

"בוא אהובי" 

במהירות אני נפתר מהבגדים ,

וצולל למצעים הרכים.

לחום גופך הממכר,

שעוטף אותי בעוד ידיי עוטפות אותך,

מצמידות אותך קרוב. 

כל הכאבים נעלמים. 

כל הקולות נאלמים. 

"אני אוהב אותך, קטנה שלי" 

 

 

לפני 11 חודשים. 25 באוק׳ 2020, 23:19

 

היו תקופות שידעתי בדיוק מה אני רוצה.

גם אם כבר לא ידעתי למה, תמיד ידעתי. 

אבל ככל שהזמן עובר אני מוצא את עצמי מתבודד יותר ויותר 

שוקע לתוך וואקום ריקני שממלא את ליבי 

השיחות מתקצרות, מאבדות עומק ומשמעות 

השיאים מתקהים והשפלים מתארכים 

לעיתים אני מנסה להתפס בזיכרון ישן של האדם שהייתי

כלכך מלא תשוקה, אהבה, רצון ותקווה להגיע כבר ליום שאחרי 

שבו אני אשיג את הרצונות שלי היום שאהיה מאושר 

אבל היום?

היום אני לא יודע מה אני אעשה מחר

שלא נדבר על היום.

אין לי מושג מה אני רוצה.  

קצת מחפש משמעות לרוב מסיח את הדעת

 

 

בכלל רציתי לכתוב על בידיסמ או ההפך 

על כמה אני חושב שאני פשוט צריך מערכת יחסים

אחת אמיתית ונילית כזו אבל עם פצפוצים

כזו שאולי תדליק בי מעט מהתשוקה מחדש

שתחזיר לי את הניצוץ בעיניים 

את חיוך לשפתיים והצחוק לאוזניים 

 

אבל כנראה שאני כבר לא מאמין שזה יקרה. 

כי זה מה שיצא. 

בטח עוד מעט אמחק

איזה בושה, אפילו לנקד לא טרחתי  

 

לילה טוב סוטים קטנים

לפני שנה. 7 בספט׳ 2020, 18:03

 

אני נכנס דרך הדלת.

כבר תקופה שהנפש שלי פצועה, זקוקה לטעינה. 

היא יוצאת מהחדר,

השורט הנוח הזה שלך, הגרביים הוורודות החמודות וחולצת טי שלי.   

החיוך על פניך מאיר את החדר, כמה חיכיתי. 

בכמה צעדים גדולים אני גומע את המרחק הקצר שמפריד בנינו

ללא מילים יד אחת עולה לצווארך ומשם לבסיס שערך

בעוד השנייה מוצאת בקלות את מקומה בתחתית גבך 

בתנועה חזקה אחת גופך נצמד לשלי ושפתינו נפגשות.

אני מרגיש את דופק ליבך מאיץ, הדם זורם במהירות לכל גופך.

אני עוצר להסתכל בעיניך, כעת נוצצות ופקוחות לרווחה. 

"אני צריך אותך. קטנה שלי." 

אני מרים אותך מהאגן, רגליך נעטפות סביבי, ידי תומכות בגבך בדרך למיטה.

במיטה אני מניח אותך בעדינות. 

"תתפשטי, שכבי על הבטן." אני מורה ואת מבצעת. מגירה נפתחת.

שולף חבלים, כיסוי עיניים.

"ילדה טובה. תחת למעלה" אני מורה ומחייך למראה שלך מצייתת. 

זוג כריות נמשכות ונדחפות מתחת לאגנך. "אם לא נוח לך, צהוב, כרגיל." אני מזכיר את המובן מאיליו. 

יד רכה עוטפת את כיסוי העיניים סביב ראשך ממשיכה ואוחזת בידך, מושכת אותה אל אחורי גבך. 

יד שנייה נמשכת ומוצמדת לראשונה. חבל נפתח, מלטף את גופך, ומתחיל להכרך סביב זרועותיך. 

כריכה אחר כריכה אני מרגיש את גופך נרפה, מתמסר לתנועות המדויקות של ידי. 

הידוק קל וסיימתי. 

יד מלטפת את דרכה מטה אל ישבנך. כלכך עגול ומושלם.

רגליך נפתחות כאילו מעצמן, חושפות ניצנוץ של רטיבות. 

היד מלטפת את דרכה מטה, מרפרפת קלות, בקושי נוגעת, אוספת את טיפות הרטיבות שלך. 

אני מסתכל על האצבע הרטובה ומחייך, לוקח אותה אל פניך. 

"תטעמי כמה את אוהבת אותי קטנה שלי, תראי איזה ילדה טובה את" אני אומר ונותן לך לינוק את מיציך ממני. 

אני צופה בך מתענגת מוצצת ומלקקת.

עם חיוך ענק על פני, ואני חוזר לעבודה. 

חבל נוסף מורם, אני תופס את רגלך ומקפל אותה אל הירך.

ליפוף, הידוק. קשירה.  

ליפוף, הידוק, קשירה.

החבל נכרך על רגלך.

לוקח ממך את שארית השליטה שנותרה לך על גופך. 

ואני, שוקע בפעולה.

רואה את הקשירה תופסת צורה.

מרגיש איך מכאובי היום נמשכים מגופי אל החבל. 

נתקעים בקשרים ועוזבים, 

לאט לאט מתרפאים. 

עובר לרגל השנייה, עושה את אותה פעולה, לוקח שליטה מלאה על גופה. 

אני לוקח רגע לעצור ולהסתכל.

את שלי. כולך. 

אני מתקרב ומתחיל ללטף את גופך, ידי חוקרות כל פיסה שלך, כאילו זו שוב הפעם הראשונה.  

כמה שאת יפה. 

אני מתחיל לנשק את גופך, כאשר ידי מגיעה אל ישבנך,

היא מלטפת.

אך פתאום בהרף עין מנתקת מגע,

ואז חוזרת בעוצמה. 

גניחה נפלטת מפיך, עורך הלבן נצבע גוון ורוד עדין.

אני מלטף את אזור המכה, מרגיע קלות את הצריבה. 

ידי עוברת ללחי השנייה, וחוזרת על הפעולה. 

ליטוף, ניתוק, ונחיתה בעוצמה. 

גניחה חזקה יותר נפלטת מפיך.

גופך מתפתל במקום אך אני מחזיק אותך בחוזקה.

הרטיבות שבין רגליך מתחילה להתעצם. אני מרגיש את החום קורן מאיברך.

ושוב, ליטוף, ניתוק, נחיתה בעוצמה.

הצבע מתחיל להתכהות.

שוב

שוב

שוב,

עד שישבנך מקבל את הגוון החזק שאני כלכך אוהב.

כמה שהוא יפה לך. 

ידי מחליקה מטה אל בין רגליך, נוגעת קלות, מרגישה את הרטיבות,

אצבעי מגששת ומוצאת את נקודתך ובתנועה מדויקת כמי שעשתה זו מאות פעמים, היא מתחילה לנוע. 

שולחת זרמים במעלה עמוד השדרה שלך.

אני מרגיש את העונג נע בגופך, פועם מבין רגלייך ומתפשט לכל הגוף בגלים

אני מרגיש אותו נבנה, גדל, נשימתך מתחזקת ואנחות מאיצות, 

יד מופיעה סביב צווארך, אוחזת את נשימתך, מגבירה את כל התחושות 

אני מרגיש את שרירך רועדים מעידים על השיא שעומד לבוא 

ואת גומרת.

אני תופס ועוטף את גופך, מרגיש את העונג שלך בגופי.

אני מתרומם ומתמקם מאחוריך. אני מושך אותך לכיווני מהמותנים, 

איברי עומד ומוכן, מתחכך בין רגלייך. בתנועה ארוכה ואיטית אני מחדיר אותו אלייך 

מרגיש אותך עוטפת אותי בחום שלך, ברטיבות שלך, 

אני מתחיל לנוע, מקשיב לגניחותיך. ונאבד ברכותך. 

יד מושטת מתחתייך, מרימה אותך מהמזרון,

מקרבת את ראשך אלי, נותנת לפי גישה לצווארך ולידי גישה לשדייך. 

אני מגביר את הקצב, תנועות מהירות יותר וחזקות יותר, 

אני מצמיד את גופי אליך ומרגיש את הגל מגיע מבין רגליי 

העונג שלי מתערבב עם העונג שלך ומנתקים אותי מהמציאות 

כרגע רק שנינו קיימים בעולם. 

כל גופי נדרך כאשר אני גומר בעוצמה בתוכך, גלים של עונג טהור עוברים הלוך ושוב בגופי. 

אני ממשיך להחזיק בך בזמן שגופי נרגע. 

אחרי כמה רגעים אני נשכב לידך. 

אני מתחיל להתיר את החבלים, תחילה את הידיים, לאט לאט החבל יורד ומשחרר אותך. 

רגל ימין, ורגל שמאל, החבלים מחליקים מגופך ונזרקים הצידה. כיסוי העיניים יורד ומצטרף אליהם. 

אני מושך אותך קרוב ומצמיד אותך אלי, מעביר את ידי על הסימנים שהשאירו החבלים על גופך. 

עוד מעט הם יעברו, ונחזור לעולם האמיתי 

לעולם של קושי דכאונות ולחץ מטריף 

אבל עד אז, את עטופה בין ידי 

ואני נטענתי מחדש. 

 

 

.

 

 

אולי יום אחד זה עוד יתגשם? מי יודע... 

ערב טוב ותודה שקראתם <3 

לפני שנה. 5 ביולי 2020, 20:49

**********

 

נמאס לי לחשוב. 

נמאס לי לדבר. 

הרי כל מה שאני עושה הוא לנסות ולתרגם את מה שאני מרגיש למילים,

מילים שלא משנה כמה אנסה לא יצליחו להעביר את המסר.

ומילים, מילים הן חסרות משמעות. אוסף הברות שהחלטנו שאומר משהו.

נמאס לי ממילים. 

אני רוצה להסתכל לך בעיניים ולדעת,

אני רוצה לגעת בך ולהרגיש,

אני רוצה לראות אותך, להריח אותך, לטעום אותך. 

אני רוצה לחוות אותך עם כל חוש אפשרי. 

אני רוצה להרגיש את האנרגיה שלך זורמת דרך כל גופך ועוברת אליי,

ממלאת את נשמתי, מציפה את מוחי במהירות האור. 

ואין צורך לתרגם, אין צורך לפרש, אפשר פשוט לתת לזה לקרות. 

אפשר פשוט לחיות, מחוברים.

גם אם לזמן קצר, 

ופשוט לדעת.

פשוט לדעת כמה זה זה עושה לנו טוב.

פשוט להרגיש את העונג מציף.  

טעמים מתערבבים, קולות משתחררים, שרירים רוטטים. 

הכל נעלם העולם קופא ורק אנחנו בשלנו.

בלי דאגות, בלי חששות.

בלי כלום ועדיין עם הכל. 

פשוט, חיים.

בלי מילים.

  

**********

 

 

**********