|
|
|
שבוע אינטנסיבי.
אין זמן.
פעילות 24/7.
אבל אני, אני צריך להרטיב את הז*ן.
אני צריך 'זונה בהזמנה'.
הזמנתי.
ליער. היכן שקרוב לי.
ולך... לך קצת רחוק.
הגעת. בדיוק מתי שביקשתי.
כרגיל... מבינה עניין, מתמסרת, בלי ספקות, בלי חרטות.
שלי.
גמרתי. נתתי גם לך לגמור.
נסענו. כל אחת לדרכו.
תודה לך פיה שלי. תודה שאת לרשותי כשאני צריך🖤
קבענו מראש.
התכוננת, התכוננתי.
התרגשת, תכננתי.
שעה לפני ביטלתי. סיבה טובה.
מקרה, חרום.
אמרתי לך, אל תפתחי ציפיה. זה יהיה ארוך.
אמרת שאינך מפתחת.
שעתיים אחרי בדקתי....
ואת, את ישבת בביתך לבושה כמו הזונת רחוב שלי וחיכית.
מאופרת. על עקבים. שמלת ערב.
נפגשנו.
ואיזה מפגש...
למרות השעה, למרות מה שחוויתי לפני שקיבלתי אותך לידי... השתמשתי בך בצורה הטובה ביותר שיכולתי לדמיין.
היה ערב בלתי נשכח.
ובסוף באפטר קייר... טיפלתי בך. ואת טיפלת בי.
תודה פיה שלי. תודה שאת רואה אותי🖤
שבוע עבר ועוד אחד.
בפעם שעברה שנפגשנו, שברנו סגר. היום כבר מותר.
חוזרים למרתף שלנו בין הפרדסים.
איתגרתי אותך היום. נגענו בגבולות.
גם בכאב אבל בעיקר במה שמסביבו.
ואז... אחרי שנגמר. כשאת בין זרועותי. התחלת לבכות...
ואיזה בכי... את הנשמה בכית.
את כל מה שעל כתפיך ועל ליבך.
ואני, אני רק ערסלתי, רק הכלתי.
אמרתי לך בלחש: תבכי יפה שלי, תבכי...
תתנקי, תוציאי, תקיאי...
תפני מקום לשלווה🖤
החלטת להיות כלבה בראטית.
הורדתי אותך על הרצפה וגררתי אותך באמצעות שערותיך.
הרבצתי בך "תורה" עם האלת כלבות שלך.
ואת...את בשלך, בראטית...
מגף עם בוץ הצמידך לרצפה בעוצמה.
סדרת מכות ניתחה על ישבנך החשוף.
>
>
>
דמעה בצבצה על האיפור שממנו נשאר רק כתם כהה שדמעה קודמת כבשה בו שביל דקיק חוצה את לחייך.
נשימתך הוסדרה.
פניך הביעו הקלה.
הסתכלת עלי בעיני האיילה החפצות שלך ואז ברגע שבו נפגשו מבטינו, בדיוק בו ידעתי...
את 'שוב' שלי הערב. מוכנה להתמסר.
נכנעת🖤
נפגשנו ב-'מרתף' הטוב והמוכר שלנו.
פסטורלי.
בין מטעים ופרדסים.
דרך חשוכה.
את לבושה כמו שאני אוהב. זו*ת רחוב שלי.
יום לפני, קצת התבלבלת.
שכחת... מי אני, מי את...
הטלת ספק.
כשצווארך היה ממוקם בין זרועי לאמתי והגרון בשקע המרפק נזכרת. אויר נכנס, אויר יוצא, אויר נכנס, אויר יוצא, אויר נכנס ואז... פתאום לא. ושוב ושוב עד שהתחלת להבין. להתאפס.
עכשיו את מאופסת.
ואז רק אחרי שהתאפסת את 'שוב' שלי. כולך. במלואך.
ואני, אני רק רוצה שתביני, שתפנימי...
התחלנו, אני מבטיח שעד שנסיים הכל יופנם🖤
הרגע הזה שהילד שואל אותך אם יש לך שוט בשביל ההצגה שהם רוצים לעשות לסדר...
#לאןממשיכיםמכאן
חג חרות שמח 🖤
כמה חיכיתי לך פיה שלי.
כמה השתוקקתי.
כמה חיכיתי לראש ההפוך שלך מקצה המיטה,
עם הזין תקוע לך בתוך הלוע ואת נחנקת ומשתעלת וכמעט מקיאה...
ואז תוך שאני מזיין לך את הפה, נגיעה קטנטנה עם קצה הלשון בדגדגן הרוטט שלך.
ואת משתגעת וגומרת ונחנקת והעיניים מתגלגלות.
ואז שקט... דממה.
עד הפעם הבאה.
סטירה בלחי...
אחת ויחידה.
עומדת בפני עצמה.
מלאה באישיות ואופי.
ממוקדת, מכוונת, מדויקת.
מצלצלת, בוערת, מאדימה.
כמה כח, כמה משמעות, כמה אהבה יש בסטירה.
הושאל (ללא כוונת החזרה) מ-"כשאבא ואמא בני דודים"
