מצד אחד
יש בי חלק רדום שעכשיו התעורר,
ורוצה מאוד להמשיך לשחק.
מצד שני, החלק היותר נורמלי שבי,
יותר נכון מה שנשאר ממנו,
היה רוצה לסיים את הדו קרב
הקטן שלנו כאן ועכשיו.
מה שהיה, היה
מה שנעשה, נעשה.
אחרי הכל, שנינו יכולים להיבנות מחדש.
הקולות הנהמות היללות שהיא מפיקה
מהידיים האצבעות הנכונות
עמוק בפנים מוסיקה צלילים שחודרים,
מתרוממת לסרוגין. מסתכלת, מתבוננת
מתיקות של החיים.
מניחה את הראש בשקע הצוואר,
לא מהססת עוד, עוד…
אל, אל תפסיק…
שקט, דממה.
משב אוויר חם חומר מכף היד הגדולה
פעימות התוף הקטן מסמן.
תוהה, שילוב התוף הקטן פריטה על מיתר
נגיעה, בכי. עצבים חשופים למגע.
מיתרים משתוקקים לפריטה של היד האצבעות .
צליל, תו . ועוד נשימה שהשתחררה.
ייבבה עולה גועשת מתפרצת.
קלסיקה ישראלית במיטבה
על כל גווניה של קשת הצבעים הצלילים
צלילים שנשמרים נחרטים עמוק בזכרון
העיניים אומרות הכל.
בוקר אור
שחור קצר ומר