חש מעין רוך זדוני. מצייר אותך לבוקר חדש.
זה כל כך סותר כי זה חייב להיות אמיתי.
נוגע בפה. באחת מאצבעותי נוגע בקצה שפתך. נוגע בה כאילו מושך אותה , כאילו היתה זו הפעם הראשונה שהפה שלך נפרק.
הכאב הוא מתוק. סופגים זה את נשימתו של זה.
״מה בדיוק אתה מציע לי ״ שואלת בלחישה.
״הזדמנות״
״ומה בתמורה אתה רוצה״ שואלת עם מבט עמוק בעיניים.
״התמסרות״
האוויר נהפך למלחמה החושים עוברים להילוך גבוה.
כף יד מחבקת צוואר, אצבעות מתהדקות.
יד לוחצת, מוחצת עד כאב.
״מה אתה עושה?״ מנסה להיחלץ מהאחיזה.
היא חזקה מדי. את מנסה לשאוף אוויר ואצבעות מתהדקות חזק יותר.
מרגיש את הפחד זורם לך בוורידים.
זה הרגע שנקודות לבנות מופיעות והיד שלך שניסתה בכל כוחה להיחלץ, נשמטת רפויה לצד גופך.
ואת מוצמד לחומה מתחת לגשר שנותן לנו הגנה ומסתור מהגשם והסערה.
את נכנעת. הכתפיים נשמטות, הברכיים קורסות.
הלחץ נעלם ואת יונקת אוויר חדש.
מנסה שוב להשתחרר, להדוף אותי מעליך.
אוחז את כתפייך רוכן מקרב את פי ולוחש
"תזכרי את ההרגשה"
"מי אתה"
"תבחרי"
מחליק אל הצוואר, מצמיד נשימה עמוקה.
נשיקה נגיסה בנקודה שבה הדופק שלך גועש ורועש.
נעמד מולך. הרגע שבוא את אמורה להתרחק לברוח
ואת ולא מבינה למה הגוף שלך מגיב כפי שהוא מגיב...
הגשם יורד והטיפות חודרות
שחור קצר ומר🔥🔥🔥
