מתים רק פעם אחת…

הרגע הזה. שוזר ביחד ריחות, טעמים, מרקמים.

האדום העז מתפשט, מתמזג עם קולות המגע במגוון של צבעים, שבעצמם נושאים סוד של תיבול חדר לא מוכר  .

הרגע הזה. בזמן שאני מבשל, הלב פועם בקצב מהיר, כל ריח כל טעימה, חגיגה.

הרגע הזה. כשאני מניח את המנה במרכז השולחן, מול חברים משפחה, יש שם תדר, שקט קסום שממלא את החדר.

הרגע הזה. שבו הם מתקרבים, עיניים נוצצות, ורגע של שקט. כל נגיסה, כל טעימה. את המיצים מתפוצצים, ידיים נוגעות.

הבעות פנים, תמהון, אהבה, ואז שואלים "עוד, בבקשה, יש עוד!"

מתמכרים לארומה שנכנסת לנשמה.

בין לגימה ועוד לגימה, חתול שחור מתגנב לסביבה מבין הסמטאות, מלווה את החגיגה .
הוא סוג של קונטרה, שותף לסוד בעולם המקביל.

תוהה לעצמי אם גם הוא רואה את הקסם בכל ביס.

בדקויות של ריחות ומרקמים. רשת של קווים, סיפור חדש של פיצוחים צרחות של טעמים.

זה הרגע שאני יכול לכתוב, לצייר לפסל יצירה בצבעים, מלטף בעדינות, חש את המגע החלקות המבריקות.

כל איבר פיסת עור דימעה כמו תו מנגן שאני הולך להלחין יודע להסביר.

כל יצירה מספקת את שלה בדרכה, בדיוק את אותו הדבר איתך.

עבר, הווה, עתיד

הרגע הזה, קרה אתמול.
ערב שישי

שחור קצר ומר🔥🔥🔥