הבוקר מתחיל החום באוויר, יוצא מהבית, מהשער מהגינה. מתמלא באוויר נקי. צעד ראשון, ציפייה באוויר, מוכן לאסוף כל רגע.
קצר קורע וקולע של בוקר חדש, שומע "שמש", קצב איטי, מהפנט, יום חדש, מתרגל לתנועה.
המילים הקולות השבילים הבתים. מרגיש את החום מתמתח בי, השמש מתחילה לעלות, שמים מתמלאים בגוונים של כתום וצהוב.
דופק מואץ מתגבר, מרגיש את אגלי זיעה מכסים אותי, מחברים אותי יותר ויותר לעולם האחר.
מוזיקה נשימות, רגע של חופש, ומחשבה.
ואז ללא שום סימנים מקדימים רואה את התמונה—את ואני, מיוזעים, מסתכלים, בוחנים זה את זו את הזין החודר, את הכוס נפתח בתשוקה ונחדר. התנועות שלנו קצובות, נכנס ויוצא. לופת אותך חזק בישבן, מחבר אגן לאגן, מתנשף קדימה רכבת משא אל תוך הנשמה. "עיניים אלי," אומר, תופס את השיער , מצח אל מצח, נושם אותך, ללא הפסקה - ארוך, חזק, מהיר, עוצמתי.
עד הסוף ללא מעצורים בלי להתחשב בקטנה שבך בעלתי אותך.
החיה שבי מתעוררת, ואת מאפשרת לה לצאת.
מרגיש אותך מקבלת את כל העונג הזה, את החיה שבי, כשאת פותחת לה את הכלוב שבלב. נשימות עמוקות וקצרות, דופק מהיר, דמעות זולגות מתחלפות. גוף רועד, ואת מתקרבת ולוחשת ...
הכי ונילי שלך! מחייכת.
יושב וקורא את המילים הנשימות, בוקר שכזה
שחור קצר ומר 🔥🔥🔥
