מתים רק פעם אחת…

מאירוע אתמול 

דלתות אוטומטיות  נפתחו אור  הערב נשפך על החניה הגדולה. האוויר חם והריחות כבדים. בזווית העין פוגש אותה אוספת  שברי זכוכית ולידה עומדים הילדים הקטנים.

אחד מהם בסביבות חמש לא הפסיק  למלמל בטון מצטער " זה בטעות אמא" ״ אמא זה לא היה בכוונה״ מסיים וחוזר את המשפט.

האם שותקת אוספת ולא יוצרת קשר עין עם הקטן. ככה במשך מספר דקות.

עומד מסתכל מהצד קפוא בוער חמלה סערה

אמפטיה לקטן

הכי מתבקש היה שתחבק, שתרגיש את הילד באמת מצטער ולא מפחד.

על איזה "לא נורא" מה כבר קרה 

גם לי וגם לכל אחד זה יכול לקרות, 

משפט, משפט אחד קטן - ״תזהר בפעם הבאה אתה עלול להיפצע " הכי דואג וחינוכי.

כלום. ושום דבר. 

ואני עומד לגשת לא לגשת להתערב להעיר

בחרתי שלא.

בדרך הביתה למשפחה מחשבה ככה גדלים ילדים עם הערכה עצמית נמוכה.

היא לא אשמה קיבלה בירושה.

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥