נכנס ריח של יחום חם ורטוב, מהול בשאריות של סבון, ממלא את האוויר.
הדלת נטרקת מאחור, בצעדים של חיה, רגע לפני... לכיוון השירותים, נקישה ועוד נקישה, הסימן המוסכם.
נגיעה קלה של האצבע, והדלת נסגרת מאחור.
שם רואה אותך יושבת על האסלה, חסרת מעצורים, פעורת פה ומוטרפת,
מאוננת את עצמך ללא הפסקה אחוזת דיבוק של שדה ,
עיניים מגולגלות לאחור גונחת מפליקה סטירה ועוד סטירה לדגדגן יד אחת מפסקת השניה מזיינת. מכנס מופשל של אישה.
מופתעת מעצם העובדה שלא שמעת, שלא הרגשת. מתקרב אליך, מניח יד, חופר בשיער, מושך אותו לאחור.
קול נהמה של של כלבה מיוחמת עולה מגרונך, רוכן את הסערה, מזיז כדי לראות את המבט. המבט שלא הכרת. מבט של שדה שעלתה.
מביט בך במבט מלא שליטה, מרגיש איך כל תנועה יוצרת אצלך רעד של ציפייה, סכר שנפרץ שוטף אותך. מתכופף ולוחש...
ואת, לא מוצאת את המילים. שמטפטפות אל תוך הפה, מתנקזות על העור החשוף,
בגוונים בצבעים מתמזגים בדחף של השדה שבך בוערת בשדה של קוצים בגל צונמי אדיר. רותחת.
יושב על האסלה מולי, ואז כורעת על הברכיים, לא מחכה מתחננת. הידיים שלך עליי, דוחקות לקבל עוד מהצבעים האלה שמתיז.
זה לא רק גירוי, זו יצירה. כל מילה שמושלכת, כל שורה שנמסרת, את מקבלת אותה בעונג טהור שמזין אותך.
שבירה של גבולות, מתמזגת מציפה את הפה שלך.
להרגיש בחיים, המילים שנוגעות, השריטות הקטנות שהופכות ליצירות אומנות חולפות.
תני לי את מה שאת רוצה. כי בסוף, זה לא רק מה שבאוויר. זה הגרפיטי שחי על קירות ועולה מבפנים.
שחור קצר ומר🔥🔥🔥