מתים רק פעם אחת…

כשאני כותב לך ״בוקר אור, אישה ״ ״לילה טוב, אישה״

אני לא מדבר כדי למלא את השקט.

״בוקר אור, אישה״ – זאת לא ברכה.

זה פתיחה. זה סימן. זה הצבה.

זה את בראש שלי עוד לפני שהעיניים הספיקו להתרגל כשהיום מתחיל.

״לילה טוב, אישה״ – זה לא ליטוף. זה סגירה. דרך לומר, את במרחב שלי. לעצום עיניים. לשחרר. לדעת שאני שם  גם אם את לא רואה.

קובע מציאות. מציב מסגרת ברורה. משאיר חותם.

“אני כאן.”

״את שייכת לי.״

״אני לא הולך לשום מקום – עד שאני מחליט.״

מסמן את הטריטוריה שלי!

בלי חנופה. בלי עטיפות.

יש סדר. ואת בפנים – כי סימנתי אותך.

אני לא צריך להיות לידך כדי להיות עלייך זורם בתוכך.תמיד שם רוכן יד על עורף לוחש…

אז כשאת רואה שומעת  ״בוקר אור״ ״לילה טוב״ 

תביני ההודעות האלה זה לא מקרי. זה לא שגרה. 

זאת הכרזה. זאת נוכחות. זאת החלטה 

זה אני. זה את.

חד. שקט. נוכח.

הכי אני שיש.

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥