צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 9 חודשים. יום חמישי, 29 במאי 2025 בשעה 23:54

כשהגוף שלך יפסיק להילחם  ויתחיל לזכור…

 

מה יקרה כשהיד תתלפף סביב הצוואר שלך,

ולא תהיה שם בקשה  רק הסכמה עמוקה, ללא מילים?

 

מה יקרה כשתצללי לתוך המים 

יד על העורף, עור רועד, ריאות צורחות 

ועמוק בפנים, את רגועה.

כי מישהו מחזיק אותך עד הסוף.

 

מה יקרה כשאסטור לך בפעם הראשונה?

כשהאוויר ייקרע והעור שלך יבער עוד לפני שהמוח יבין.

לא מכה טביעה ראשונה לתוך העולם שבו את לא מחליטה.

את מקבלת. ואת נפתחת.

 

מה יקרה כשהברכיים שלך ייגעו באדמה ולא מכניעה,

מהכרה פנימית  שלך ככלי נבחר. מדויק. שטיח אנושי.

נוכחת בלי דרישה. חזקה בשתיקה.

 

מה יקרה כשהחום יסמן אותך שתן. שעווה. צריבה.

והעור שלך יזכור גם כשאת תנסי לשכוח.

שייכת. לא כי הכריחו אותך כי בחרת. בחרת לתת. בחרת להתמסר.

 

מה יקרה כשהפה שלך יהיה פתוח  הרבה זמן  ואת לא תדעי מה יכנס, כמה, או מתי?

את שם. פעורה. ממתינה. רועדת ולא מהפחד, מהצורך שיקרה משהו. כל דבר. רק שיבוא ממני.

 

מה תראי כשתביטי במראה אחרי…

עיניים דומעות. עור מסומן. רגליים רועדות.

ועמוק בפנים שקט שלווה שלא הייתה שם קודם.

רק אותה אישה שעברה את הגבולות ויצאה מהצד השני

חדשה. אמיצה. אמיתית.

 

מה יקרה כשאגרום לך לבלוע  מבלי לשאול אותך, מבלי להסביר  רק כי הגוף שלך כבר נכנע והפך לכלי שממלא את הצורך שבי?

לא נועד להרגיש נעים. נועד להרגיש נכון.

 

מה יקרה כשהעור שלך יהיה מסומן  לא מקושט,  מסומן  עם נוזלים, ריח, שאריות ממני  ואת תביני שאין לך לאן לברוח… ואת לא רוצה לברוח?

 

מה יקרה כשתלכי עם הפלאג שמסובב אותך מבפנים,

טבעת שצובטת, מנדנדת את הקיום שבך 

וכל רגע בשגרה היומית מזכיר לך

את שייכת. לא מתביישת  מתמלאת.

 

מה תרגישי כשהאש תלקק את העור שלך,

הזרם יכה ויעבור בך, השעווה תצרוב  ואת לא תברחי.

כי את כבר לא מחפשת לברוח. את מחפשת להיוולד מחדש.

 

מה יקרה כשתושיבי את עצמך על האסלה המזוהמת, גומרת בפינה, מתמלאת רק כי קראת את השורה

מרגישה שדווקא שם, את הכי שייכת שהיית אי פעם

ואותי עומד ומביט.

 

מה יקרה כשתבקשי מגע… ותקבלי שתיקה.

תתחנני לעטיפה… ואני אעמוד מולך, מביט 

ואלחש לך “לא. עוד לא.”

 

כי האפטר קייר לא מגיע כדי לפצות.

הוא לא מגיע בגלל מה שעברת.

הוא מגיע  כי אני מחליט לתת אותו.

הוא לא ריפוי  הוא התעלות.

והוא מגיע עטוף, כמתנה.

 

את לא קטנה. את לא חלשה.

את לא שייכת לי למרות הכניעה 

את שייכת לי בגללה.

 

אז תגידי לי עכשיו 

כמה רחוק את מוכנה ללכת?


לא בקטן.

לא בחצי.

לא לשחק 

אלא לפרק. לסדר להרכיב להיבנות.

לחיות את זה באמת.

 


אם את באה  תבואי עם כל הגוף.

כל הנשמה.

כל הרעב.

 

 

 

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י