על הפער בין שליטה להצלפה

"אני מרגיש כאילו אני לא מספיק לך."
הוא אומר לי בחוסר בטחון, מבטו מושפל לרצפה.
"אתה באמת לא מספיק לי."
אמרתי לו בזהירות.
ידעתי מה המשפט הזה יעשה ללב שלו, לכן, מיהרתי להמשיך את נקודתי.
"אבל זה לא כי אין בך הכל, אלא כי יש לי דרישות שהן לא מציאותיות כלפיי אדם אחד."
הוא הסתכל עליי מבולבל.
"מה זאת אומרת אדם אחד?"
ואז חשבתי איך אני יכולה להסביר פוליאומריה במושגים של קיבוצניק נכה רגשית.
"יש לך כלבה אחת, לוקה, נכון?"
"כן"
העיניים שלו נצצו, ידעתי שהוא מתגעגע אליה ובצדק, היא מתוקה ממש.
"והיא כלבה נאמנה, אוהבת, מעניקה תשומת לב, תמיד שם בשבילך."
הוא הסתכל עליי מבולבל, לא מבין את הכיוון שאליו השיחה הולכת.
"כן.. אז?"
"אז למה אתה רוצה 3 כלבים?"
"כי זה יותר כיף."
גם כן הוא והתשובות המעפנות שלו. לא נורא זה מספיק לי כרגע.
"לוקה לא מספיקה לך?"
"היא מספיקה, פשוט..."
הוא עצר רגע לחשוב, מתחיל לחבר את החלקים.
"נראה לי שאני מבין יותר טוב עכשיו למה את מתכוונת."
הוא הרהר עוד קצת במשהו וישבתי בשקט, חיכיתי למה שיש לו לומר.
"יואו בואי נלך לפארק כלבים!"
נו כמובן.
"יאללה בוא, שנייה אני רק אשים נעליים."
וכשהגענו לשם, הוא כמובן התפלש בכלבים ובבוץ, נהנה מתשומת ליבם ואהבתם.
הרגשתי שהוא מבין אותי יותר, שהתקדמנו שלב בקשר, שאנחנו יכולים לפתוח אותו יותר.

את הויכוח הזה, ניהלנו שוב אחרי חודש.
A girl can dream..