ואני לא מכירה נער או נערה שהמשפט הזה לא חל עליו.
מבלבל, מתסכל ומכעיס כשאתה בוגר אך לא עצמאי, כלוא במערכת שמתיימרת לשמור עליך אבל מיסודה דיקטטורית והיררכית.
אתה קם כל יום לאותו המקום, מנסה לשרוד כמו כל השאר בזמן שמי שנמצא למעלה דורך עליך.
ההורים שלך רואים אותך אבל לא שומעים אותך.
שנה אחת ללימודים שלך אין משמעות בכלל ושנה אחרי זה כל צעד משפיע על העתיד שלך בתיכון, בבגרות ואת רק מתחילה בכלל לפתח שערות ערווה.
כולם שותים, המשטרה באה לעצור אתכם אז עוברים למקום שבו אי אפשר לראות, גם כשיש מכות.
גם כשמישהו נדקר כי עבר איזה אחד בראש רע מאלוהים יודע מה, כולם עצובים ואז הכל מהתחלה.
חבר שלך דורש ממך סקס ולהרזות, חברות שלך אומרת שהוא צודק ושאם תתני לו לחכות הוא יעבור לבנות אחרות.
אז את בולעת רוק ולתוכך מקבלת אותו איזה 20,30 שניות, הוא נרדם ולך נותר רק לבכות.
גם הנוער בקיבוצים, מלח הארץ, הבנים הכי טובים.
אלה שיוצאים לשנת שירות, עושים בקומונה סמים (לא רק ירוק).
הם חושבים שהם טובים ממך אך מנצלים תיירות תמימות, ממלאים אותן בשקרים יפים וזרע.
כל הנוער בסיכון, רק נותר לי לקוות, שיש מספיק כמותי שמאמינים שאפשר לשנות.
נכון, גם החניכים שלי שותים ואפילו גם מעשנים אבל בסופו של יום, בזכותי הם לא רק שורדים, הם חיים.