לפני 5 שנים. יום שבת, 1 באוגוסט 2020 בשעה 18:26
אבן יושבת לי על הלב
מה שאומר עכשיו קיטשי
אבל זה פאקינג כואב.
כשהמקומות המגנים
כבר לא מרגישים כמו בית
ובכל מקום את מרגישה
לא נאהבת, בודדה, עלובה
עד שבסוף את נהיית אדישה.
אף אחד לא רע אליי
הכל בא ממני
הקשיים הכי גדולים
תופסים מקום רק בראש שלי.
אני רוצה ללכת
אך גם להישאר
לא רק שלא כדאי
אני גם לא רואה טעם לוותר.
באוויר ניחוח פלור זה רוקאי
אני עוד לא אומרת די
אם קולונל סלייד ניצל בידיו של ילד בן 17
אולי גם לי יש סיכוי
לעשות בתחום החינוך
איזה שינוי.