לגבי מה שקורה בעולם הזה.
לא רואה חדשות, לא אוהבת ללמוד; בעיתון המדור היחיד שמעניין אותי הוא התשחצים.
אין בי את הגרד הזה לדעת עוד על מה שיש.
עם זאת, תמיד נהניתי לחקור עולמות דמיוניים, בלי שום חיבור לקרקע, גם כשידעתי שהם רחוקים שנות אור מהמציאות.
לא אוהבת לשאול למה, מעדיפה להתעסק באיך.
אני לא רוצה לשנות את העולם, אלא לשקוע בעולמי המומצא, בו אין גבול לדמיון שלי.
אני רוצה לחיות בהוגוורטס, לעזור לפרסי להלחם ביצורים מיתולוגיים ולאכול אמברוסיה, אני רוצה לנצח את העץ הדמיוני מסשן הD&D שהייתי בו אתמול; לחיות כערפדית ולראות במהירות האור.
מעולם לא מחוברת למציאות, לא שייכת לעולם הרגיל, לא מבינה גם את האנשים סביבי בכלל.
עם הניואנסים שלהם, עם הפאסיב אגרסיב, הכל מסובך ולא טוב בכלל.
תהיתי האם זה אקט אסקפיסטי, לקרוא ספרים, לכתוב על עולמות מדומיינים, לשחק משחקים עם חברים.
אך האם אפשר לברוח ממקום שאף פעם לא היית בו?