שבלהתמודד עם הפרידה, יפה וחשובה ככל שתהיה, היא הקשה מהכל.
הרצון הזה למלא את הלב ואת החלל בעוד דברים, להאבק מול הבדידות הקיומית ולהשתיק את החור שנוצר, אוכל אותי מבפנים.
זה גורם לי להרגיש חלשה ונזקקת.
נזקקת לחום, אהבה ותשומת לב.
אותי חינכו להיות חזקה, ולהתמודד.
לימדו אותי להאבק ולא להיות תלויה באף אחד.
עם זאת, אני מרגישה פתטית וחסרת אונים אל מול העולם.
אני רוצה שהלב שלי יתרחב.
אני רוצה להתאהב ואני בעיקר רוצה לבכות.
אני לא יודעת אם יש מנוס מהבדידות הקיומית הזו ומחרדת הנטישה.
אינני בטוחה שאחדול מלהיות עצובה.
מה שמחזיק אותי בימים אלו הם התחושה הנפלאה של מודעות מדהימה, לכמה מקום יש לי בחיי לאהבה.
וודאי אתאהב שוב ובטוח אתאכזב, אין לי שום ספק ששוב אשבר.
אך יש משהו בכאב הצורם הזה שמזכיר לי שיש בשביל מה לחיות.
לפחות עבור זה אני יודעת שיש לי למה לצפות.