שאת קיימת בחיים שלי ושאת מחזירה אותי לקרקע.
תודה שאת מתעוררת כשאני מתקשרת כדי להקשיב ולומר את כל מה שנכון.
תודה שאת איתי בכל מקום, גם כשאת בעיר אחרת.
תודה לך שאת חושבת עליי מרחוק ומפתיעה אותי בדברים נפלאים שלא הייתי חושבת עליהם בלעדייך.
תודה לך שאת תמיד שמה אותי במקום הראשון.
תודה לך שאת סומכת עליי בעיניים עצומות, איזה עיניים עצומות, גם בקומה.
תודה שאת מרעיפה עליי אהבה, חיבוקים ונשיקות, במיוחד כשאני מסמיקה וכשקשה לי להתמודד איתם.
תודה שאת רואה בי את האור ואת הטוב, גם כשאני במוד קצת רע.
תודה שאת גורמת לי להרגיש מדריכית וחשובה, גם כשאני מרגישה מזה כ''כ רחוקה.
תודה שאת נותנת לי פרספקטיבה ומחזירה אותי לכאן ועכשיו, שאת לא נותנת לי לשכוח מי אני ומה אני, גם כשלפעמים זה נעלם לי בין הידיים.
תודה שאת נותנת לי לחפור עליו שוב ושוב, ושאת מדברת איתי גם עם שברון הלב שלך.
תודה לך על שאת.
ותודה לכולכם שאתם פה איתי, שאתם נותנים לי מקום לכתוב, ליצור, להתפתח.
בלעדיכם לא הייתי מקבלת ביטחון לעשות את כל הדברים האלה.
בחרתם להעריך אותי בדיוק על מי שאני, על כתבי ועל רגשותיי, להכיל אותי.
תודה על כל לייק מרים שנותן לי תחושה של הערכה ועל כל תגובה מעניינת, טובה או רעה.
תודה על זה שאתם עוזרים לי להגשים חלום של כתיבה.
קיצור, תודה.