אז התחלתי לצאת עם מישהו בגבול הא-מיניות, שזה מאד מפתיע מצידי כי כאילו אני שרמוטת על חלל ללא רסן (כשאני לא בחרדה).
אבל הוא חמוד, הוא נראה פצצה, הוא לא הכי זמין בעולם מה שנותן לי מלא חופש והכי חשוב-חנון חסר ניסיון. 🤤
אתמול בילינו את הלילה ביחד והיו לי מיליון שאלות על איך הוא רואה מיניות בחיים ומה היא עבורו, מה מדליק אותו..
הבנתי (ממש בערך) את הגמגומים שלו בנושא כשבין לבין הוא מחרמן לי את התחת ומתברר שהוא חולה שליטה שאוהב לענג אז אני בכלל בעננים.
בתוך כל השיחה הזו, הבנתי כמה אני לא שלמה עם עצמי ועם המיניות המתפרצת שלי ואלוהים, יש ממנה הרבה.
מרגיש לי זול ועלוב שזה הרבה מהעולם שלי.
אני יודעת שזה לא סוגר אותי לדברים אחרים וברוך השם יש לי מלא תחומי עניין ואני יכולה לדבר על כל דבר כמעט.
עם זאת, אני חשה זולה, שטחית ופתטית ביחס לזה, שזה כ''כ גדול בי.
שאני מתעניינת בכל מה שמיני, שזה מרתק אותי, שזה מעורר בי דברים ששום דבר אחר לא מעניין אותי ככה.
למה בעצם? כי אמרו לי שאני צריכה להרגיש זולה ביחס לזה? אולי כי זה יצרי כ''כ?
אולי אני מפחדת להיות תלויה במשהו.
אלוהים, כמה פאקינג תהיות מטומטמות עוברות לי בראש, כשאני חושבת שיש כ''כ הרבה שמרגישים ככה.
גם הבחור הנ''ל, למען האמת, כי התנשקנו ונגענו מלא והסיבה היחידה שלא באמת חדרנו היא פשוט חרדת ביצוע. (סוף סוף לא שלי לשם שינוי!)
אז כן אני קשה עם עצמי, אין חדש תחת הפאקינג שמש אה.
מזל שיש לי פסיכולוגית וצ'יפס זיג זג.
אין על צ'יפס זיג זג.