על הפער בין שליטה להצלפה

אז יצאתי להסתובב בחוץ כי הייתי צריכה קצת לבד ואז נתקלתי האטרקציה מעט יותר מעניינת; האכלת חתולות. 

הוצאתי פחית טונה שהבאתי איתו ופיזרתי על פרוסות לחם. 

בהתחלה הן חששו ובסוף הן באו לקחת. 

והבנתי מזה שני דברים חשובים (כמובן על עצמי):

הראשון הוא, שאכפת לי. 

אכפת לי מהסביבה שלי, כנראה. 

כי לא רציתי מהן הוקרת תודה והרי הן לא יחשבו שאני בנאדם טוב, כי הן חתולות, אז זו לא מניפולציה. 

לא, זה היה נטו כי ראיתי אותן, הנחתי שהן רעבות ופשוט האכלתי אותן. 

הדבר השני, הוא שהבנתי שזה לא שלא אכפת לי מבני ובנות האדם, אלא שאני מפחדת מהן. מכולם למען האמת. 

אני מרגישה מאוימת מנוכחות של אנשים ככלל. 

וכמו אותן חתולות חשדניות, שבאו, לקחו בחשש וברחו ממני, קח גם אני. 

אני לא רוצה שיעזרו לי כי אני חושדת וחוששת. 

לא ממשהו ספציפי, אלא מבני אדם נקודה. 

הממ,

כאילו..

שיט.