לעומת סטירת חיי, שהייתה רגעית, פתאומית וידעתי שאינה בסדר, היא מאבק פנימי בלתי נגמר שהוא תוצר מעייף מאד של אכפתיות קיצונית.
אני אסביר.
הסתירה היא שאותם אנשים שאומרים לך לאהוב את עצמך כמו שאתה, לקבל את עצמך, להעריך את עצמך וכו'..
לא רק שהם לא מקשיבים לדברים האלה בעצמם, אלא גם מבקשים ודורשים ממך להשתנות ולהשתפר, בצורה בלתי פוסקת.
לא, את לא יכולה לומר לי שאני מושלמת כמו שאני ואז לדרוש ממני לשנות משהו.
רגע, מקודם אמרתם משהו אחר.
אני מבולבלת.
מה?
אז להיות אני?
להשתנות?
ואני לא מאשימה את היחיד על זה, תכלס גם לי מתפלק.
הסתירה שזה יצר בי, בתור אחת שרואה דברים בשחור או לבן, זה שקשה לי להתמודד עם קיום של שני דברים במקביל.
מסתבר שאנשים יכולים לאהוב אותך כמו שאת, ועדיין לרצות בשבילך שינוי.
ואז שוב שחור או לבן; מתי אני יודעת אם זה לטובתי או לטובת האחר?
הוו, שאלת הזהב.
יש לי כמה תשובות לזה, אבל אני רגע רוצה להתעסק במשהו שגם מאבק עבורי.
אני צריכה עובדות כדי לנשום, כדי לתפקד, כדי להאמין שזה אמיתי.
כי אחרת יכול להיות שזה תלוש לחלוטין ובלי הוכחות, אין אמונות.
כשכל החיים אמרו לי "מה אכפת לך למה זה ככה?" "מה זה משנה איך זה קרה ולמה זה קורה?"
ואני רק רוצה לצעוק שזה משנה, אבל אני לא יודעת למה.
היום אני יודעת.
היום אני יודעת שאני צריכה עובדות כדי שאני לא אחשוב שהכל בראש שלי, כי אני לא סומכת על המחשבות שלי.
בצדק.
הן יכולות להיות קיצוניות, אכזריות, מפחידות.
אני יכולה לדמיין שדוקרים אותי בגב, והדבר היחיד שישמור עליי שפויה זה רגע להעביר את היד על הגב ולראות שאין בה סכין.
אבל יש דברים שהם לא פיזיים, ואז זה נהיה יותר מסובך.
סעמכ.
אז התשובה שלי לזה, בתור מישהי שהיא מלכת ה"רגע מה" היא, שאת צריכה להחליט אם זה דבר שיכול לשפר אותך או לא.
את צריכה להקשיב לתחושת הבטן שלך ולראות אם זה מריח טוב או מסריח.
את צריכה להתבסס על העבר המלא הוכחות מציאותיות של ההתנהגות של האדם הזה.
אולי את לא שם, זה בסדר, לקח לי הרבה זמן להגיע לשם (ואני עוד במצב טוב יחסית, כן?)
אז בשביל זה יש אנשי מקצוע ומטפלים, שיעזרו לך לעבור את הדרך הזו עד שתוכלי ליצור יציבות ואמון בתוך עצמך.
אז הנה אני היום, מתמודדת עם סתירת חיי, ומבינה שהיא לא הייתה שלי מלכתחילה.
היא סתירה שדחפו לי למוח, אולי כדי לנצל אותי; אולי בשביל להרגיש עליונות כלפיי.
אולי כי באמת לאותו אדם פאקינג אכפת.
אבל מה שאני בוחרת להתמקד בו, היום, הפעם, הרגע, ואני מקווה לדבוק בו יותר:
את לא צריכה להשתנות, את לא צריכה להשתפר.
רק לסלוח לעצמך, יכול להיות שככה זה יבוא לבד.