לפני 3 שנים. יום שישי, 20 במאי 2022 בשעה 8:37
אני מרגישה בנוח ליד אנשים שהם אלימים, אדישים וקרים ביסודם לא בגלל שאני חושבת שמגיעה לי אלימות.
אולי זה כי בפעם הראשונה אני רואה משהו בבני אדם והוא מרגיש לי אמיתי ונכון.
על אף יכולתי לאהוב, איני מאמינה שבני אדם מסוגלים לאהוב.
לא רק אותי, אלא בכללי.
וזאת לא סתם אמונה שלילית שאני יכולה ללמד את עצמי לצאת ממנה.
אני מרגישה מוגנת בתוך חוסר האהבה הזה, כי למה לי להיות פגיעה בכלל?
מה יוצא לי מלהאמין באהבה, בחמלה, בדאגה?
ואל תתנו לי תשובות על זה בבקשה, כי גם יש לי "התשובות הנכונות" בראש אוקיי?
אבל הן לא נכונות לי בכלל, הן לא משקפות כלל וכלל את מציאות חיי.
אז אולי אצטרך לצאת למלחמה וללמוד אהבה הדדית, אבל למען האמת לא נראה לי שאני עוד מוכנה.
(וזה גורם לי לתהות אם אני בכלל יודעת מה זו אהבה, והאם אני מאמינה ביכולת שלי לחוות אותה.)