אני כועסת עליך.
אני כועסת עליך שלכלכת עליי מאחוריי הגב והקטנת אותי בשביל להרגיש טוב עם עצמך.
אני כועסת עליך שמחקת את כל מה שהיה טוב והשארת בראש רק את מה שהיה רע.
אני כועסת עליך ששכחת כמה אהבתי אותך, כמה שמתי אותך במקום הראשון, דאגתי לך, הערצתי אותך, נתתי לך מקום והייתי קשובה לך.
אני כועסת עליך שלא חמלת עליי כשאני רק ניסיתי להגיש יד, בעדינות.
שהכאבת לי כשכל מה שרציתי זה צ'אנס להשמיע את עצמי ולשמוע אותך, ואתה סגרת על היד שלי את השער.
אני כועסת עליך על כ''כ הרבה דברים חרא שעשית בקשר ואני סלחתי עליהם, אבל הם צילקו אותי, ואתה מתנהג כאילו אתה היית בסדר.
אבל לא, כמו כולם, אתה דחקת אותי לפינה וגרמת לי להרגיש כמו מישהי שצריכה לשמש אותך מינית.
אני יודעת שלא עשית את זה בכוונה, ולא רצית לפגוע.
אבל זה לא מונע ממני לכעוס, וזאת בכל מקרה סיבה. לא לרצות לסלוח.
אני מאושרת יותר בלעדיך ושנינו יודעים את זה, אבל גם פגועה ממך ואני יודעת, שאת מה ששברנו לא אוכל לתקן.
כל מה שיש ביכולתי לעשות זה לדעת שמותר לי לכעוס, ולהרגיש את זה עד שלא אצטרך להרגיש את זה עוד.