היום אספר לכן על דרך אחת שלי.
אני גדלתי לתוך מציאות שמבקרת ושופטת אותי על הרצון שלי להיות נאהבת, לתת את כל כולי ולהטמע רגע לקסם הרומנטי והאוקסיטיצוני.
"אל תראי יותר מדי."
"בנות שרוצות מערכת יחסים הן נידיות."
"תפסיקי להיות כזו חונקת."
ואני יכולה לתת עכשיו עוד מיליון דוגמאות.
אבל אתן יודעות על מה אני מדברת, נכון?
יופי.
אז קיבלתי החלטה פמיניסטית לתת דרור לכמה תשומת לב, תשוקה, רומנטיקה וקיטש אני נותנת למישהו (או מישהי) ומוכנה לקבל בחזרה.
כן, אני רוצה שבוע רומנטי מהסרטים, אני רוצה אחר כך לשבת בבית ולהריץ זאת שוב ושוב בראש שלי, בלי לחוות ביקורת או להיות מבוקרת.
"התאהבתי אחרי שבוע" ולא אכפת לי אם זה בולשיט או הורמונים, זה מה שזה כרגע ואני לא רוצה לשמוע אחרת.
כ''כ הרבה אנשים אמרו לי "זה לא הגיוני שיהיה פמיניזם כי בנות לא יכולות להיות כמו בנים."
שזה מטומטם כי לרצות להיות אתה זה הכי הכי סקסיסטי שיש.
לא, אני פשוט רוצה להיות בחורה, נשית, רגישה, בוורוד, לפעמים קטנה ולפעמים גדולה.
אבל אני דורשת ממך לכבד אותי, בכל צבע, בכל צורה, בכל רגש (אלא אם כן אני פוגעת בך).
ואל תגידו לי "מעולם לא הגבלנו אותך לעשות את זה."
אני לא רוצה לשמוע.
כי אם לא הייתם מגבילים אותי בצורה פאסיבית אגרסיבית שנים, תהיו בטוחים שלא הייתי מגיעה למצב שאני צריכה לדרוש דבר כ''כ בסיסי בחזרה.