טוב, אז יש לי חדשות רעות לעצמי:
אני לא מצליחה להפריד בין הרגשות שלי לבין הטלוויזיה; כשאני רואה סדרה אני מרגישה כמו דמות בתוכה.
אז אני לא מצליחה להבדיל בין מציאות לדמיון והכול מתערבל לי בראש.
אז ברור שאני אלחץ כשאני רואה אימה או אקשן.
אני חווה את הרגשות האלה, ולמה לעזאזל שארצה להיות באפוקליפסת זומבים או תחת איומי אקדח?
אבל היי, לפחות יש 2(!!) חדשות טובות:
1. יש לי על מה לדבר עם הפסיכולוג שלי ביום רביעי שיעזור להתקדמות.
2. אני לא סוציופתית בכלל!
(אוקיי אני יודעת שלא היה ספק אבל היי, בייבי סטפס).
בנימה אופטימית אחרת, ראיתי פרק שעזר לי להבין את ההתקדמות שלי אל מול החרדות והפחדים שלי, כמו שהיום הצלחתי להרחיק עכביש מהמנעול למרות שנורא פחדתי.
או שעשיתי מלא בדיקות דם וחיסונים שלא הייתי ממממממש חייבת במרוצת השנים, על אף החרדה העמוקה שלי מדם ומחטים.
אז
יאיייייי.