הוא שינוי הפאזה הענק בביטחון שלי עצמי.
הרבה זמן הייתי רק אגרסיבית ומרחיקה כי כשהייתי נחמדה, ניצלו אותי ופחדתי שיעשו את זה עוד פעם.
והרבה זמן, לא לתת לאנשים להתקרב, לא להתחייב, לא להתמסר ולא לתת צ'אנס שמר עליי מלהיפגע.
לפגוע, העיקר לא להיפגע.
לברוח, העיקר לא להיפגע.
אבל, זה לא שירת אותי מספיק; הייתה סתירה בין הצורך להיות מוגנת ובטוחה מפגיעות לבין הרצון להיות במשהו אמיתי, אינטימי ואוהב (ואני לא מדברת רק על מיניות או רומנטיקה, אלא על כל מערכות היחסים בחיי).
אז לא נתתי להיכנס.
ומי שבטעות נכנסת, מיהרתי להוציא בעצמי, לפני שתעשה זאת לפניי.
בטיפול, ובמעבר המשמעותי שלי לחיפה ומחוץ לבועה המגזלטת שהיא הקומונה, למדתי שניתן לכבדהו ולחשדהו.
למדתי גבולות מהם.
למדתי שניתן להרגיש שני דברים במקביל.
למדתי שהבעיה היא לא הנחמדות, הבעיה היא לא אפילו למי אני נחמדה.
הבעיה היא לא להבדיל בין נחמדות לבין פראייריות.
ניצלו אותי מכיוון שלא שמתי גבולות, כי לימדו אותי שזה מה שזה אומר להיות נחמדה.
אבל זה לא נחמד לוותר על הגבולות.
זה עצוב.
ובתקופה האחרונה למדתי שזה דווקא נחמד לשים גבולות, להגיד דברים בנועם אך עדיין לדחות, לא להסכים אך לכבד.
אתם יודעים, כל הקלישאות האלה שלא אומרות שום דבר עד שאת מוכנה לשמוע אותן.
ואני יודעת שאתה לא מוכן לשמוע אותם, שאתה עוד צריך להגן על עצמך בחומות יותר חזקות.
שאין לך בטחונות בעולם הזה להישען עליהם כדי שתהיה מסוגל לעבור את התהליך שאני עוברת עכשיו.
ועל אף שהצעתי להיות אחד, אני לא חושבת שזה היה מספיק; אתה לא מוכן, וזה מעט מדי וכבד מדי כשמתערבב בזה מין.
והנה, הפער בין להיות נחמדה לפראיירית.
כשהייתי פראיירית, ראיתי בנאדם שהיה הרבה מאחוריי, אז הלכתי המון המון אחורה כדי לעשות את הדרך איתו.
התפשרתי על דברים שלא הייתי צריכה להתפשר עליהם, נפגעתי, ניסיתי לתקן וסלחתי על דברים שבדיעבד אני מבינה שלא כדאי היה לי לסלוח עליהם.
עכשיו כשאני נחמדה, אני בנימוס ובנועם, וגם בשפה שלך, אסביר לך שאתה מותק ואחלה, אבל שזה לא אני.
אתה פשוט לא מתאים לי כרגע כי אני רוצה משהו שאתה לא יכול לתת.
וזה בסדר, אני ממש מבינה.
וזה מאד נחמד מצידי לתת לך הזדמנות אמיתית יום אחד לבוא ולהוכיח, להשאיר לך דלת פתוחה.
אני פשוט לא מספיק פראיירית הפעם בשביל לשבת ולחכות שזה אשכרה יקרה.
**אגב, אין פתרון קסם לכעס, לזעם ולשנאה, הם לא הלכו לשום מקום, לא פירקתי אף חומה ואני לא חושבת שאני היפית סלחנית ומושלמת שקלטה את הקטע.
אני פשוט שמחה לשתף בעוד צעד, וגם לדעת לאן לחזור אם אחזור אחורה בטעות.