על הפער בין שליטה להצלפה

שהוא משנה את התפיסה שלך על אנשים, גם אם הם אומרים בדיוק את אותו הדבר. 

בין אם הביטחון הזה הוא מזויף או אמיתי, זה הולך. 

אני אדגים.

המשפט: "אתה לא מכיר אותי, אתה לא יודע מה הסיפור שלי."

חסר אינטונציה, חלקכם מדמיינים איזה נערה או נער עצבניים כאלה עם פוני שחור (או בקיצור, אימו), שכועס על העולם בלי שום סיבה. 

חלקכם אולי מגלגלים עיניים ומזלזלים באותו אדם שאומר את המשפט הזה. 

"מה אתה יודע, אתה לא מבין כלום, לא עברת שום דבר.."

כל מיני מחשבות כאלה שאני לא מנחשת, פשוט ראיתי אתכם כותבים אותן. 

אבל עכשיו, אני אתן לכן משהו אחר לדמיין:

אותו המשפט בדיוק, אבל אומרת אותו בחורה, מחויטת, מתוקתקת, בטון רגוע לחלוטין. 

היא מסתכלת לך עמוק בעיניים. 

היא שומרת על הבעה אטומה, ומחייכת חיוך קל אחרי שהיא אומרת את המילה שלי. 

ואז מתיקה ממך את המבט והולכת. 

עכשיו, איך אתה מרגיש?