לאחרונה החלומות שלי מאותתים לי דברים, ואחרי שיחה עם הסטודנט שבחיי, איזה גבר קשוב, החלטתי להקשיב גם לעצמי.
הפעם החלום היה כזה:
אנחנו טסים לחו''ל, ואני ממש רעבה.
אנחנו כמשפחה יוצאים לאכול, ואבא שלי בדיאטה אז הוא מוציא כל מיני נשנושים בריאים כאלה וזה לא מספק אותי כי אני ממש רעבה.
והוא לא מוכן לקנות משהו לאכול!
אז קמתי בעצמי והתחלתי להסתובב ולחפש משהו שאני רוצה לאכול (זה היה במתחם אוכל כזה) כי ברוך השף, עכשיו אני מבוגרת ויש לי אשראי משלי ואני יכולה לדאוג לעצמי.
אבל לא הצלחתי גם בחלום למצוא משהו שאני רוצה.
כשהתעוררתי, הבנתי מה הילדה הפנימית שלי רוצה ממני.
היא כועסת ועצובה כי אני עדיין לוקחת אותה למקומות שבה הצרכים והרצונות שלה לא נשמעים, כמו הבית של ההורים.
ואני לא מקשיבה לה, שקשה לה שם, אז היא מפעילה את כל הכוחות שלה כדי שאני אסבול, כמו כזה "תראי, זה מה שיקרה אם תתעלמי ממני!"
והיא צודקת.
הרבה זמן התעלמתי מהילדה הפנימית שלי שצועקת בבקשה תדאגו לי, תטפלו בי, תאהבו אותי, תקבלו אותי כמו שאני.
ואני מנסה יותר לאחרונה, באמת שכן.
אבל חלק מזה זה להתרחק מסביבה שעושה לה רע.
ההורים.
אני אוהבת אותם, אבל אני מפחדת מהם, אני מפחדת ממה שיש להם לומר לי, אני מפחדת שיבטלו אותי שוב, אני מפחדת להביע ואין לי שום סיבה לסלוח להם כי הם לא משתנים בכלל.
גם כשאת מבקשת.
גם כשאמרת שזה מה שאת צריכה.
אז ילדה פנימית שלי, אני מקשיבה לך.
אנחנו לא ניסע אליהם תקופה, אני אוהבת אותי.