את חושדת וחוששת, זה בסדר.
זה לא רק בסדר, זה כנראה גם מוצדק!
הקולות שלך בראש, שמנסים לבטל את החששות שלך, אלו לא באמת הקולות שלך.
כי החשש בא מהבפנוכו, מהצורך הכי בסיסי שלך לשרוד.
לעומת זאת, הקולות האלה בראש שלך, שאומרים לך "את משוגעת, תרגעי." או "את מגזימה.." הם לא שלך.
הם של אנשים שהיה להם נוח שתפסיקי להקשיב לעצמך.
אני דרמטית, כי החיים שלי היו דרמטיים.
אני כועסת על דברים שפגעו בי. קטנים כמה שהם יהיו, הם פגעו בי.
אני בוכה כי יש כאב אמיתי עכשיו שמשווע לצאת, גם אם זה נראה שלא. גם אם אני בעצמי לא רואה את היסוד שלו.
אני נלחצת כשיש סכנה לביטחון הפיזי או הנפשי שלי.
אני בחרדה כי יש סכנה לביטחון הפיזי או הנפשי שלי, ואני צריכה לפעול.
אז יכול להיות שאמרו לך שאת משוגעת, שאת דרמטית, שאת סתם פרנואידית ושאת מדמיינת.
ויכול להיות, יכול להיות שהחשש שפיתחת הופרך על ידי המציאות, איזה כיף!
אבל זה לא אומר שטעית.
רק ששמרת על עצמך.