בכל מקום שאני מסתכלת, בין אם זה ספר, סרט, או הסביבה שלי, אני נתקלת בקושי האנושי שהוא הפחד לפגוע באנשים אחרים.
גם אם מגיע להם.
גם אם הם מרושעים.
זה תמיד היה לי מוזר; כאילו, מגיע לו, אז למה לא?
אך זה הפער ביני לבין השאר:
השאר, שלא חושבים בשחור ולבן, רואים אנשים כאנשים, ולא מעוניינים לפגוע בהם.
בין אם ממקום אמפתי, או סימפתי, אולי פשוט ערכי או אכפתי.
הפסיכולוג שלי אמר לי: "אולי תתייחסי לאנשים בהתאם לרגשות שלך, ולא בהתאם למה שמגיע להם."
זו לא טעות, זה גם פשוט לא לגמרי נכון.
לא עבורי.
כי כשאין צבעים, אלא רק שחור או לבן, גם אין בנאדם מולך: יש או חבר או אויב.
ואויב, הוא לא יצור אנושי שמטריד אותי.
הוא ג'וק, אפילו לא נמלה, כי על נמלה אני אחוס; על ג'וק לא.
אז אין לי שום בעיה לפגוע בו, באותו אויב, כמו שלרוב האנשים לא תהיה איזו שהיא בעיה מהותית לדרוך על ג'וק.
עם כל המסקנות האלה, עדיין יש דברים שאני לא מבינה:
מהו הפחד הזה לפגוע באנשים אחרים?