הקפתי את עצמי באנשים נהדרים.
אז לעד, בין אם אהיה אמיתית איתם, או בין אם אשים מסכה, אני לא ארגיש שייכת, כי אני יודעת שאני לא כמותם.
אני אלימה, ואני לא מתכוונת לזה בקטע בדסמי, אחרת להיות פה או במערכת יחסים בדסמית היה מספק אותי.
חסרה לי סביבה אלימה, צינית וקרה.
זה לא הפעם הראשונה שאני אומרת את זה, אבל זו הפעם הראשונה שאני מבינה שזה לא משנה אם אהיה עם מסכה או לא, אני לא שייכת בשום מקום שאני נמצאת בו, וזה מרוקן אותי.
אני מתמלאת כשאני נמצאת עם אנשים שבורים כמוני או ממני, אבל זה אף פעם לא מחזיק.
זה לא נועד להחזיק, כי הם שבורים, והם לא שבורים חזקים כמוני.
יש לי כמה פה ושם, והם נהדרים ואני מעריכה כל רגע איתם, אבל זה לא משנה את זה שטוב לב, אהבה, הערכה, רגשות, ואהבת חינם באופן ספציפי מרוקנים אותי ומפחידים אותי.
מה אני אגיד לכם? צרות של עשירים.
הנה תמונה אקראית של הפרטנר היקר שלי שיחיה מנסה לתלות כביסה בפעם הראשונה בחייו.