בתור חובבת יפנית, אני רואה אנימה, והרבה ממנה.
תכלס אני מקווה שזה יעזור לי לתקוע את השפה בראש; אבל רגע זו לא הפואנטה.
בכל האנימות כולם נורא חזקים פיזית, טוב, לא כולן, אבל הדגש שם.
להיות הכי חזק, עם הכי הרבה כוח פיזי, עמיד, יציב, וכמובן אמיץ.
זה תמיד נותן לי מוטיבציה להיות חזקה יותר, פיזית; אני רוצה שתהיה לי היכולת להגן על עצמי.
אבל אני לא חיה במציאות הנוכחית שבה אני צריכה כוח פיזי שיגן עליי, ואויביי לא מאיימים עליי באגרופים או בעיטות.
יש להם כוח השפעה עליי ועל אורח החיים שלי.
זה אומר שבאופן ישיר יש להם כוח על הרגשות שלי, כי הרי הדבר היחיד שבאמת מעניין אותי זה אני, וכל מה שקשור אליי, ובי.
אז כשמישהו נוגע באורח החיים שלי, כשלמישהו יש כוח השפעה עליי, הוא אוטומטית מסוכן לי.
אני חייבת שיהיה לי משהו אחד לפחות על בנאדם כזה. מה יש לי בעצם על בנאדם כזה?
מה שיש לי על כולם; לא כוח פיזי מטורף, אבל מילים.
"אפשר לקבור נשמה של בנאדם באבחת מילה אחת."
אני יודעת שאני פרנואידית, אני יודעת שאני נותנת יותר מדי מקום לרגשות שלי ומסמנת מישהי כמטרה שלא באמת עשתה לי שום דבר רע באמת (עדיין)
לא אכפת לי.
אני רוצה לקבור את הנשמה שלה, ואני תמיד, תמיד יוצאת מנצחת בקרב על כוח.