אני אוהבת לרקוד, אני ממממממש אוהבת לרקוד, כמה שבא לי, איך שבא לי.
ואני אוהבת להיות מוקפת באנשים שחושבים שזה מגניב, ואיתי באותו ראש, רוקדים בכיף שלהם גם; יו נואו, לא שופטים או משהו כזה.
אז הציעו לי ללכת לאקסטטיק דאנס.
מיד התמלאתי חלחלה.
ללכת לרקוד עם מלא היפים מחוקים מהתחת, שאם הם היו שומעים מה אני חושבת או מרגישה כלפיי בני אדם וסמים, הם היו מציעים לי ג'וינט ומנסים להסביר לי בחמימות למה אני טועה.
שזה כאילו, כוונות טובות, אבל זה בלתי נסבל ואני רוצה לשרוף אותם.
אז מסיבת בדסמ; כי כשאנשים מזדיינים בכל פינה בחדר, אף אחד לא יתמקד בזה שאת רוקדת מוזר.
ואם את שונאת את כולם, לא רק שהם לא ינסו לשכנע אותך אחרת, הם כנראה ינסו לשבת מתחת למגפיים שלך.
קיצר מסיבות בדסמ אתן ניצחתן.
נתראה בלוצי/פמדום אורדורה/סין/דקא הבאים (אם יהיה לי כוח, מצב רוח ושקלות)
ומי שצריך איזון שידבר איתי, אשקול.