על הפער בין שליטה להצלפה

"שהעולם כ''כ דפוק

מה שאתה רוצה לא יוצא

ומה שיוצא אתה לא מרוצה.."

מתנגן לי בראש (הפקולטה למדע מדויק)

וזה כי אני לא יכולה להרשות לעצמי להידפק על ידי בני אדם. 

ואני מפחדת, אני מפחדת כי בפעמים האחרונות שדפקו אותי, זה בדרך כלל היה באלימות, או אונס. 

לא חסרות תרמיות, לא חסרים גם אנשים שנופלים בהם, וזה מלחיץ אותי. 

זה מלחיץ אותי לבנות את כל החיים סביב הבנה של העולם שיכולה להלקח ממני בכל רגע. 

זה מלחיץ אותי שינסו לברוח עם הכסף שלי, וזה יותר מלחיץ אותי להישאר בלי קורת גג. 

ויש הצדקה ללחץ שלי, באמת שיש. 

לא שזה משנה את הואלידיות. 

אז אני צריכה לחכות בסבלנות עד מחר ולראות מה קורה ומי נגד מי, לקבל את המפתחות ולהתחיל את החיים החדשים שלי. 

עייפה בעיקר, די מפוחדת. 

וזה מלחיץ אותי, כי העולם ממש דפוק. 

זה נראה שמה שאני רוצה יוצא, ומרוצה ממה שיוצא, אבל הכאב של האובדן חזק יותר מהאכזבה שבמציאות החיים לדעתי. 

אז כן זה מלחיץ אותי. 

לפחות המלחמה לא מלחיצה אותי, so I have that going for me, which is nice