לפני 6 שנים. יום שבת, 30 בנובמבר 2019 בשעה 7:48
בעודי מטפסת
מדרגה ועוד מדרגה
ובכל סיום גרם אני מייחלת שזו תהיה האחרונה.
אך גם כשלא יכולתי יותר
נשארו עוד מדרגות
והתלבטתי עם עצמי האם לעלות
או לחכות.
אנשים הסתכלו עליי, מופתעים
"עופרי, נשארו לך רק עוד כמה שלבים!
תני פוש אחרון ותגיעי למעלה."
אך אני מסתכלת למטה ומחשבת לעצמי
את הכאבים שממתינים לי בדרכי חזרה
ומעדיפה לעצור באמצע, לא משיגה את המטרה.
וזה גרם לי לחשוב על המרדף האינסופי
אחרי דופאמין, סימון מטרות ולהגיע לפסגה.
כמה שאנשים שוברים את עצמם
כדי להגיע למטרה.
גם אם בכלל לא רצו להגיע לקצה
הם יעשו זאת כי צריך וכדאי
ואנשים ידרבנו אותם להגיע למעלה
לא משנה באיזה מחיר.
ואני, שחייבת לקחת בחשבון כל צעד
ולחשב סיכונים
עוצרת באמצע
ונהנית מלראות את העוברים ושבים.
גם כאן הנוף יפה, אני חושבת לעצמי
האם זאת באמת ותרנות
או שאולי זאת פשוט בחירה בעצמי?