לפני 6 שנים. יום רביעי, 18 במרץ 2020 בשעה 15:28
אינו מרתק כמו הסיפור של אדליין.
ברק לא היכה בי ואני לא אחיה חיי נצח.
הבת שלי לא תזדקן אחריי, אני לא אקבור אהובים ואני לא אצטרך לחיות את חיי במעבר ממקום למקום עקב הרעב האמיתי של בני האדם להבין את הלא נודע.
אך היה בחור שהסתכל עליי כמו שהוא הסתכל על אדליין, רק ששלי שיקר.
הוא הסתכל עליי כאילו הייתי הבחורה היחידה בעולם, על אף ששנינו פוליאמורים ויוצאים עם עוד אנשים.
אני נתתי לו לטרוף אותי במבט הזה, כנועה, מחכה לעוד קצת תחושה אם זה ממנו.
הפעם החלטתי לתת לעצמי להתקרב.
אולי אני אזכה שוב להתאהב!
אך נכחתי לגלות, שגורלי הוא דווקא להתאכזב מהבאות.
ששום אהבה לא תהיה פה, רק טקסטים שבורים ודמעות.
יש 2 סוגים של אנשים שנכנסים לי ללב, אלו ששם ואלו ששם על מנת ללמד אותי לקח.
הפעם למדתי שאסור להתאהב במשוררים גרועים.