LittlemonsteR

(אני מקווה שתסלחו לי, אשתדל להמעיט בשגיאות כתיב אך הדיסלקציה לפעמים חזקה ממני. כתיבה היא לא הצד החזק שלי, אני יותר יצירתית בדרכים אחרות)

לפני יומיים הלכתי לקוסמטיקאית חדשה, והתחלתי לחשוב לעצמי...

בערך מגיל 15 אני הולכת לקוסמטיקאית ברמה קבוע, אהבתי ואוהבת לדאוג ולטפח את עצמי. למרות שאז זה היה כאבי רצח בשבילי.
כשרק התחלתי ללכת לקוסמטיקאית ממש לא אהבתי את הכאב, הייתי בוכה, מתכווצת, לא נושמת, אומנם לא צורחת - כי אפילו אז אני לא מוכנה  לצרוח מכאב מול אחרים.
הייתי אומרת לעצמי שזו פעם אחרונה שאני הולכת אליה, שאני לא רוצה את הכאב, ושזה לא שווה את זה.
אבל כל פעם שהגעתי הביתה גיליתי שאני רטובה לחלוטין, תחתונים ספוגים.

ככל שעבר הזמן הבנתי כמה אני מושפעת מהכאב תוך כדי שאני בטיפול, לאט לאט למדתי החיל את הכאב ואפילו ליהנות ממנו. קצת מבדר אותי היום לחשוב שהקוסמטיקאיות תמיד חשבו שאני מתפתלת מכאב וסובלת - נופ.
אני חייבת לציין שההנאה שלי לא הגיעה מנקודת משיכה לקוסמטיקאיות או בגלל שהן מספקות את הכאב, אלה רק מהכאב (ושלא התנהגתי בצורה קריפית), שכבתי לי שם חסרת הגנה עם עיניים עצומות, נכנסתי לתוך עצמי, לתחושות שבאות מכל מיני סוגי טיפול, וצללתי לתוך המחשבות שלי.

כשהייתי בצבא ועד שהתחלתי את הלימודים, כשהיו לי תקופות מנטליות יותר מאתגרות הייתי הולכת אבל אז זה היה פחות להנאה ויותר בשביל הכאב..
הייתי מרגישה את הצורך ללכת כי הכאב היה נותן לי הקלה, אוויר לנשימה ורוגע. לקח לי זמן גם להבין שהכאב יכול להוביל לרוגע, ניקוי ראש, שלווה, אפילו אם זה רמה נמוכה של כאב.

מצחיק כשאני חושבת על מאיזה גיל התחלתי ליהנות מכאב.

(אני מקווה שתסלחו לי, אשתדל להמעיט בשגיאות כתיב אך הדיסלקציה לפעמים חזקה ממני. כתיבה היא לא הצד החזק שלי, אני יותר יצירתית בדרכים אחרות)

הייתי מציגה את עצמי מחדש, אבל זה קצת מטופש כשיש פרופיל שמסביר מי אני.
אני יכולה להרחיב ולספר שאני מאוד חדשה לאומת אחרים בתחום.. אבל זה טיפה תפל. אז אחלוק מחשבות שחשבתי עליהן לאחרונה בכלוב (:

הרבה כותבים לי שהם חתיכים, בכושר, מצוידים, איכותיים. ולא מזמן נכנסתי לכמה זמן פורום מספיק כדי לראות דיון מתבשל על מה נחשב "איכותי" ועוד קצת זמן כדי גם לזרוק כמה משפטים בעצמי לתוך התבשיל.
אני חייבת להודות שלא כזה אכפת לי מה רושמים לי כשזה מגיע למיתוג עצמי. לא בא לי "לקנות" מאסטר חדש.. בא לי להכיר את האדם שעומד מולי ללא אינטרס, בא לי אינטראקציה ודיאלוג אנושי (למה זה כלכך קשה לאנשים לדבר ללא אינטרס על ההתחלה?!).
אני לא יכולה לומר על עצמי שאני איכותית, אני פשוט כנה על מי שאני. אבל כשאחרים מכריזים לי על האיכות שלהם..
פה אני קצת סקפטית ואני גם אסביר למה בעזרת סיפורון קצר מחיי:

לפני כמה שנים שניסיתי להתקבל לכל מיני מכללות אומנויות כאלו ואחרות, הלכתי לכל אחת ושאלתי את עצמי "למה לי לבחור דווקא בך?".. 
 - כשהלכתי לשתיים הכי גבוהות בארץ נאמר לי: 
"כי אנחנו המובילות" - תשובה ישירה ולא מתנסה, אהבתי.

- כשהלכתי לשתי המכללות הביניים נאמר לי:
"כי אנחנו הכי טובות בארץ" - המ.. נתן לי תחושת חוסר אמון חזקה ורצון עז ללכת.

- כשהלכתי למכללה שנחשבת לתחתית (אך איכותית בדרכה שלה לדעתי) נאמר לי:
"אנחנו לא הכי טובים, גם לא מתיימרים להיות. אבל אנחנו משקיעים בסטודנטים שלנו ובאיכות שלנו" - התאהבתי בהם באותו הרגע.

מסקנה, זה לא תמיד נכון מה שאומרים לנו וכל דבר בחיים מצריך בדיקה נוספת.

אני חושבת שאסיים עם משהו טיפה הומוריסטי ומראה על עצמי.
מיתוג כנה למי שאני מבחינת מראה בפורמט הודעה:

"היי היי! אני ליטל מונסטר,
בחורה מלאה (עם ציצי ענק בא תחת ענק), חננה ממבט ראשון, לא מהממת בשום צורה כל שהיא, אבל אני די חמודה.
טיפה איטית כשזה מגיעה לציניות אבל חוץ מזה נותנת 110 אחוז כדי לנסות לצאת שנונה, בשמינית מהמקרים זה גם מצליח לי :)
בוא נשוחח על למה צריך להפסיק להשקיע את הכסף של חיות בסכנת הכחדה על הרביית פנדות"