לא רק מילים

סיפור:
אבא שלי אמר לי שכול בלון דינו להתפוצץ בסוף.
נורא התקוממתי
ומה לא ניסיתי,
אם שמרתי על הבלון המלא,
המתח העגול השלם הזה
אז עם הזמן
הוא הלך והתרכך
התקמט
וכבר לא באמת היה בלון.
פעם אחת
הייתי בלונדון עם סבתא שלי,
היא לקחה אותי להמלייס
שלוש קומות של צעצועים
גן עדן.
במרתף
היה דוכן שלם
של בלונים
הכי יפים בעולם,
בכול מיני גדלים,
ובכול מיני צורות.
קניתי את הבלונים הכי יפים בלירה סטרלינג אחת.
זכרתי את מה שאבא אמר
והחלטתי שלא יקום
ולא יהיה.
שמתי את השקיק עם הבלונים
על גג הארון בחדר שלי
ולא נגעתי בהם.
חשבתי שניצחתי את החוק.
אחרי המון זמן
באתי לבלונים.
כולם התיבשו,
ולאורך דפנות הקיפול של הבלונים,
התהוו קרעים גסים.......

אז הבנתי מה שאבא אמר,
כול דבר שלם ויפה שמגיע אלינו
מוטב להנות ממנו עד תום
כאן ועכשיו

for as long as il lasts

ועוד אנקדוטה:

ההפטרה בבר מיצווה שלי
התחילה במילים:

כה אמר אדוני: השמים כסאי
והארץ הדום לרגלי.

מי שמכיר אותי
חייב להבין
עד
כמה הפנמתי את המילים