תקציר...
האלה היפנית Amaterasu, אלת השמש מהמיתולוגיה השינטואית, שולחת ללרה ריי הקלטה אישית.
בהודעה שלה היא מספרת שלמיתוס המפורסם — שבו היא נכנסה למערה אחרי שאחיה השפיל אותה — יש גרסה אחרת, אמיתית הרבה יותר.
היא מספרת שכאשר אחיה השתולל במקדש שלה, היא לא הרגישה פחד — אלא בלבול מהתחושות שהתעוררו בה.
המחשבות האלו נהיו חזקות, כמעט שיצאו משליטה, והיא ברחה ליער כדי להירגע.
במקום להירגע, היא התחילה להרגיש משיכה חזקה למשהו לא מוסבר שמשך אותה אל תוך מערה.
שם, לדבריה, היא איבדה תחושת זמן לגמרי.
היא התחילה לשמוע קולות ולחוש נוכחות של צופים — כאילו מישהו או כמה אנשים עוקבים אחריה מרחוק.
בהמשך, היא מבינה שזו אותה תחושה שעליה מדברות נשים אחרות בפודקאסט של לרה:
התחושה שמשהו צופה בהן, לא מאיים — אלא חודר פנימה, משפיע על המחשבות והגוף.
לאורך ההקלטה, לרה והצופה שומעים גם תגובות לא צפויות — קולות אנושיים מבחוץ שמגיבים למה שהיא אומרת, כאילו ההקלטה עצמה מתקשרת עם הצופה בזמן אמת.
היא מגיבה אליהם, קוראת להם “צופים”, ומנסה להוכיח ללרה שהם באמת קיימים.
בסוף הסרט היא מודה שהיא לא מצליחה להפסיק לחזור למערה.
עברו עשרת אלפים שנה מאז הפעם הראשונה, אבל התחושה שם נשארה זהה.
היא מציעה לעזור ללרה לאסוף עדויות נוספות, כדי להבין סוף סוף מי או מה צופה בהן.
הקטע מסתיים כשנשמע שוב קול של אחד הצופים — הפעם ברור וקרוב מדי —
ואז השמע נחתך באמצע.